(מ ע"ב) השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי וכו'.—בשמ"ק כאן מחק מלת "השתא" [וכן ליתא בכל כתבי יד, ועי' ד"ס], משום שמפירוש רש"י ותוס' ור"ג כאן וכן מדברי הראב"ד (הל' ציצית פ"א הט"ו) מבואר, שלא היו גורסים מלת "השתא" ומפרשים "בבל תוסיף וכו'" בניחותא. אבל מדברי הרמב"ם (שם) מוכח, שלפניו היה הנוסח "השתא בבל תוסיף וכו'", ופירשה בתמיהה, וגם משמע שהיה גורס נמי בדברי רב פפא "ובל תוסיף ליכא מעשה ליכא", וכן עיקר. אלא שפי' הכ"מ שם וכן פי' הגר"א בביאורי א"ח סי' יו"ד אות ט' דחוקים ורחוקים מאד, כמו שיבין המעיין. אבל מה שנראה לנו בזה הוא דהכי פירוש "השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי", דמאחר שהוא עובר על בל תוסיף ודאי דהוי ג"כ מעשה לענין שלא הוי מן העשוי, ולא תקשי מר' זירא אדידיה. ועל זה הקשה רב פפא, דזה שמטיל למוטלת סתם - אפשר שמתכוין לבטל ולא להוסיף, וכיון שאינו עובר על בל תוסיף אין כאן מעשה ופסול משום תעשה ולא מן העשוי. ומחלוקת רבא ורב פפא אינו אלא בסתם, אבל במכוין להוסיף-הכל מודים, דהוי מעשה וכשר. ובמכוין לבטל דלא הוי מעשה ופסול, והרי זה היפך דעת הרמב"ם ז"ל שם, והמעיין יבחן.