(סד ב תוספות) ד"ה ועל אותה שעה וכו' בירושלמי דשקלים תני לה אאידך עובדא שפעם אחת נשדפה א"י וכו'.—עי' בס' דורות הראשונים ח"א פרק מ"ב, שהביא מקדמוניות היהודים ליוסף בן מתתיהו ספר י"ד פ"ב, שגם הוא מספר מה שהעלו להם חזיר, ושבזמן הזה עברה רוח סערה בכל מרחבי א"י והשדיפה את כל תבואותיה, וזה עצמו הוא ענין מ"ש חז"ל, שנזדעזעה א"י ת' פרסה על ת' פרסה. ולפ"ז הבבלי והירושלמי למעשה אחד נתכוונו, והם מתאימים.

(שם) ובמסכת עדיות תניא עובדא דהכא וכו'.—בתולדות רש"י לר"ש בלאך הע' נ"ו הביא ראיה מדברי התוס' כאן, שהיה לפניהם ירושלמי על מס' עדיות, והביא גם מפיה"מ להרמב"ם (עדיות רפ"ו), שהביא זה גם הוא בשם ירושלמי סתם. והנה נעלם ממנו, כי ירושלמי זה נמצא גם לפנינו בברכות פ"ד ה"א [ז ע"ב], ואליו נתכוין הרמב"ם. וגם בתוס' כאן יש להגיה: ובירושלמי ברכות תניא עובדא דהכא על ההיא דמסכת עדיות דתמיד של שחר וכו'.