(עב סע"א) אלא מדדחי שבת ש"מ נקצר שלא כמצותו פסול.—עי' ר"ה (כ ע"א) דמחללין שבת משום מצוה לקדש על פי הראיה. וכן ביומא (מ ע"ב) שאין שעיר המשתלח זקוק לעמוד חי אלא עד וידוי דברים, ומ"מ שילוחו דוחה שבת. ומוכרח שהסוגיות הללו הלוקות. וזה דעת הרמב"ם (הל' תמידין ומוספין פ"ז ה"ו), דעומר דוחה שבת וכשר שלא כמצותו, וע"ש בל"מ שהתעורר ע"ז והניח בצ"ע. ועי' ירושלמי יומא פ"ד ה"ו [מא סע"ד]: "ר' בון בר חייה בעא קומי ר' זעורה דבר שאינו מעכב דוחה א"ל הרי עידי החדש הרי אינן מעכבין ודוחין דתנינן תמן שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעידות החדש.