Sha'arei Torat Bavel on Menachot Daf 76a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(עו א) חביתי כה"ג אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים.—בתוס' כאן תמהו על זה. לכן מחוורת יותר שיטת הירושלמי (ריש יומא), שדין זה נלמד בג"ש תמיד תמיד מלחם הפנים.
(עו סע"א) כל המנחות שריבה וכו' כשרות חוץ מלחם הפנים וחביתי כה"ג ולחמי תודה ונזירות.—עי' תוספתא רפ"ח, דשם לי' "חביתי כה"ג", ובמקומו מנו "שתי הלחם", וכן מוכח בירוש' ריש יומא, והיא נוסחא יפה מאד, כי לפ"ז הטעם מובן, שרק המנחות שמנין חלותיהן מפורש בתורה מספרן מעכב, מה שאין כן בשאר מנחות, שמספרן מדברי סופרים. והענין מבואר, דשתי הלחם מפורש בתורה "שתים"; ולחם הפנים כתיב "שתים עשרה", וחלות תודה כתיב בהן "והרים", וילפינן (לקמן עז ב) מתרומת מעשר, והרי זה כמפורש בתורה, ורקיקי נזיר משום שמעשיהם כחלות ורקיקים שבתודה, וגם מניינם כמותם. ולשיטת הבבלי צ"ל דלא מנו כאן אלא למנחות שמספר חלותיהן מרובה, מה שאין כן בשתי הלחם. אבל גם לשיטת הבבלי מנין לחמים בשתי הלחם מעכב (וכעין זה שנינו "כל המנחות באות עשר עשר", והרי אין שתי הלחם בכלל), ומנין החלות של חביתי כה"ג מעכב משום ג"ש דחוקה חוקה, אלא שקשה לברייתא אחרונה. למה בחביתי כה"ג מעכב מספר החלות, ומספרם של לחמי תודה ונזירות אינו מעכב? והרי מספר שניהם אינו מפורש בתורה!