(פ"א מ"ה ר"ש) ד"ה תניא בתוספתא וכו' מקוה שהיה מחזיק מ' סאה ובתוכו י"ט סאה ונפל לתוכו פחות מג' לוגין מים שאובין טמאין כיון שנפל לתוכו כ"א סאה של מימי גשמים טהורין מפני שרבו.—הנה למטה העתיק מן התוספתא: "מקוה שיש בו מ' סאה חסר קורטוב ונפל לתוכו וכו' פחות מג' לוגין אפי' כולן טמאין כיון שנפל לתוכו קורטוב אחד של מימי גשמים טהורין". והרי מבואר דאף שלא רבו מ"מ טהורין, מאחר שיש בו מ' סאה מים כשרים. לפיכך צ"ל דגם ברישא כאן מאחר שבס"ה יש בו מ' סאה אין צורך ברבייה, ולמשל בעלמא נקטיה; וה"ה אם נפל לתוכו רק עשרים סאה טהורים מפני שרבו. ואולי יש להגיה כן בתוספתא.

(פ"א מ"ז ר"ש) ד"ה טובלין וכו' ואסמכתא בעלמא היא וכו'.—עי' ריב"ש סי' רצ"ד, שהביא זה בשם "השר מקוצי", אבל כפי הנודע אינו אלא "השר משנץ". וכן גם מ"ש הר"ש לקמן פ"ה מ"ב מובא שם בסוף הסימן בשם "השר מקוצי" (ע"ש).