Sha'arei Torat Bavel on Mishnah Negaim Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(פ"ג מ"א ר"ש) ד"ה תניא בתוספתא וכו' וזה אחד מן הדברים שעליהן עלה הלל מבבל פי' שהוצרכו לו בני בתירא.—עי' ירושלמי פסחים פ"ו ה"א [לג סע"א]: "על שלשה דברים עלה הלל מבבל טהור הוא יכול יפטר וילך לו ת"ל וטהרו הכהן. אי וטהרו הכהן יכול אם אמר הכהן על טמא טהור יהא טהור ת"ל טהור הוא וטהרו הכהן על זה עלה הלל מבבל. כתוב אחד אומר וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר וכו' צאן לפסח וצאן ובקר לחגיגה כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וכו' ששה מן החדש ושבעה מן הישן ודרש והסכים ועלה וקבל הלכה". ומאחר שבירושלמי שם מבואר שבני בתירה הוצרכו לו להלל אם מעשה הפסח דוחה שבת אם איתא כפירוש הר"ש כאן אם כן הם ארבעה דברים. וגם לשון הירושלמי "ועלה וקבל הלכה" אינו מכוון כפירושו. אבל ברור דה"פ שהלל דרש מדעתו שלש הלכות הללו ועלה לא"י ללמוד משמעיה ואבטליון, וזו היא עלייתו הראשונה לא"י ללמוד, כי ארבעים שנה למד, ושם קיבל שלש הלכות משמעיה ואבטליון רבותיו, כמו שדרש מדעתו. ושוב לאחר זמן מרובה ולאחר פטירתם של רבותיו שמעיה ואבטליון עלה עוד הפעם לא"י, ואז הוצרכו לו בני בתירה בדין הפסח אם דוחה את השבת, ובו בזמן קיבל את הנשיאות ולימד לתלמידים ארבעים שנה, כדתני בספרי סוף ברכה. שוב מצינו לדה"ר (ח"ב עמ' 176) שהשיג כיוצא בזה על ספר דרכי המשנה (עמ' 38), ולא ידע דה"ר, כי מקורו מר"ש כאן.
(פ"ג מ"ה ר"ש) ד"ה תניא בתחילת ת"כ וכו' משכחת לה בבהרת שנולדה לאחר הקריחה וכו'.—אין זה מחוור. והעיקר שהנתק הוא ניתוק השער סמוך לעור הראש, אבל עיקר השער נותר בעור, ואין זה ענין לקרחת וגבחת, שאף עיקר השער נושר, ובמקום שניתק השער אינו מטמא לעולם בבהרת.