(פי"ג מ"א) שירי המאור רום אצבעיים על רוחב הגודל.—פי' שיעור זה הוא פחות משיעור מלא מקדח, שאם היה בו תחלה מלא מקדח והתחיל לסותמו, ועדיין נשאר בו רום אצבעיים על רוחב הגודל עדיין הוא מביא את הטומאה. וכ"ה דעת המרדכי ב"ב רפ"ב (ע"ש). וכן בתוס' ב"ב יט ב ד"ה רקיק. וכן משמע מדברי הרמב"ם בהל' טומאת מת פי"ד ה"ג (ועי' מ"ש בחולין נד ב), אבל בפיה"מ כאן כתב ש"לארובה ד' שיעורים: היותר קטן מלא מקדח, והנמשך אליו אצבעיים על רוחב גודל, ואשר ימשך אליו טפח על טפח, והיותר גדול מלא אגרוף". והוא תמוה. ואולי ט"ס שם. שוב מצאנו בחדושי הרש"ש כאן, שהאריך בענין זה.

(פי"ג מ"ד) העושה מקום לקנה וכו' שיעורו כל שהוא.—פי' כעובי הקנה או האספתי והנר, והוא עצמו "רוחב מלואו" שבתוספתא שהעתיק הר"ש. וכ"ה דעת מהר"ם שהעתיק בתוי"ט (ע"ש).

(פי"ג מ"ה ר"ש) ד"ה תניא בתוספתא וכו' קוליתו של עוג ה"ז ממעטת את הטפח.—נראה שר' יהודה סובר כר"ש (יבמות סא א), שהגוים אינם מטמאים אלא במגע ובמשא אבל לא באהל, לכן דינה של הקולית כדין כזית מן הנבילה וממעטין בחלון. ולפ"ז מסתבר דאף עצם כשעורה מן המת לר' יהודה ממעט ע"י כזית בשר, שגם עצם כשעורה אינו מטמא אלא במגע ובמשא בלבד.