(פ"ח מ"ב ר"ש) ד"ה תניא בתוספתא וכו' תיבה שהיא מלאה כלים וכו' פי' בתיבה פתוחה וכו'.—אבל בנזיר (נה א) מוכח, דאפי' בזורקה באויר טמאה, משום דאהל זרוק לא שמיה אהל, אבל כשהיא מונחת ע"ג המת באויר אז היא כאהל וטהורה, ורבי חולק עליו וסובר דאפי' אם היא מונחת על המת, מאחר שדרך לזורקה אין דינה כאהל (ע"ש בתוספתא). ובר"ש נגעים פי"ג מי"ב העתיק דברי רבי מן התוספתא ופירשם בסתירה לפירושו כאן.

(פ"ח מ"ג) ובהמה וחיה שמתו.—פי' והן תלויות באויר גבוהות מן הארץ טפח ומאהילות על הטומאה וכן על הטהרות - מביאות את הטומאה; אבל אם היו מונחות על הארץ ותחתיהן טומאה וטהרות - אינן מביאות את הטומאה, דה"ל טומאה רצוצה, שהיא בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ואינו דומה לאדם שמביא את הטומאה (לקמן פי"א מ"ג), דאדם חלול הוא, והצד העליון מביא את הטומאה, משום דאדם מקבל טומאה מן המת, וכל דבר שטמא במת אינו ממעט את החלל של הטפח כדין חביות טמאות (פט"ו מ"ג, ועי' ברע"ב שם). אבל בהמה וחיה שמתו, שאינן מקבלות טומאה מן המת, הרי הן ממעטות את החלל מטפח (ועי' תוס' חולין קכו ד"ה אם).