(פ"ה מ"ט ר"ש) ד"ה עוד תניא בתוספתא וכו' לא משכחת קרבן באמה העברייה וכו'.—ודאי משכחינן קרבן באמה העברייה בזבה או במצורעת, וכמו ששנינו בנגעים פי"ד מי"ב: "מביא אדם ע"י בנו ע"י בתו ע"י עבדו ושפחתו קרבן עני". ועי' נדרים (לה ב), דמחוסר כפורים אינו צריך דעת, לכן יכול להביא קרבן אף על בנו ובתו הקטנים. ומ"מ פי' הר"ש בזה אינו מחוור, דמה שייך דין זה בתוספתא טהרות. אלא ה"פ שאם אמרו לו בנו ובתו או עבדו ושפחתו 'אכלת חלב' ה"ז מביא קרבן על פיהם, דכשם שהאשה נאמנת בזה (כדמוכח בכריתות יא ב, וע"ש בתוס' ד"ה ואשה), כך נאמנים הקרובים והקטנים; והא דתני "בנו ובתו הגדולים" י"ל שאינו אלא אשגרת לישנא מעירובין עט ב, פב ב ופסחים פח א ועוד. וגם י"ל להיפך דרק אשה וקרוב נאמנים, אבל לא קטנים; והא דתני "עבדו ושפחתו העברים" הוא אשגרת לישנא (עי' מ"ש בתמורה כח ב).