Sha'arei Torat Bavel on Nazir Daf 53a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(נג א) רובע עצמות ורביעית דם וכו' אבל לא לנזיר ועושה פסח.—מן הפי' המיוחס לרש"י כאן נראה, שהמטמא בהן מותר לו לעשות את הפסח בו ביום, ואינו צריך הזייה וטבילה, וכ"ה דעת הראב"ד (בהל' קרבן פסח פ"ו ה"ב, וט"ס יש בדברי הראב"ד שם, ע"ש). אבל דעת הרמב"ם שם, שאין שוחטין וזורקין עליו את הפסח עד שיזו עליו בג' וז' ויטבול בו ביום ואז שוחטין וזורקין עליו בו ביום, אע"פ שאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ, כפי פסקו של הרמב"ם שם. והנה מצאנו בתוספתא אהלות פ"ג ה"ט וכן בספרי זוטא (מובא בר"ש אהלות פ"ב מ"ד¹): מעשה וכו' באחד שמת ערב פסח וכו' וקשרו החבל בגולל ומשכו האנשים וכו' ועשו פסחיהם לערב. ומעשה זה הביאו שם לראיה, שאין הגולל מטמא במשא (ע"ש). ומשמע מזה דאף הנוגע בטומאות, שאין הנזיר מגלח עליהן, צריך הזייה וטבילה כדי לעשות הפסח, דאל"כ אין שום ראיה ממעשה זה, שאין הגולל מטמא במשא. אבל בירושלמי סוף פרקין משמע, דמי שנטמא בטומאה, שאין הנזיר מגלח עליה, וטבל אע"פ שלא הזו עליו בג' וז' אינו חייב על טומאת המקדש. וברור שכן הדין אף לענין עושה הפסח, שדין שניהם שוה. והרי זה מכריע בין שיטת הראב"ד לשיטת הרמב"ם. וצ"ל לשיטת הירושלמי שבמעשה דתוספתא וספרי זוטא ידוע היה להם, שהאנשים שמשכו את הגולל עשו פסחיהם, אע"פ שלא טבלו, דאל"כ אין שום ראיה ממעשה זה, וכמו שביארנו.
footnotes: ¹ [ונמצא אף בקטע ספרי זוטא מן הגניזה, שפירסם מו"ר פרופ' אפשטיין זצ"ל בתרביץ שנה א' ספר א', עמוד 30.]
(נג א תוספות) ד"ה בתר ובעלמא נמי אשכחנא, שהיה רבא בימי מר עוקבא.—עי' מ"ש ע"ז בסה"ד ערך מר עוקבא.