Sha'arei Torat Bavel on Niddah Daf 35b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(לה ב) זוב דיהה.—לפי' רש"י ענין "דיהה" דהכא הוא ההיפך מקשורה שאצל ש"ז. ולפ"ז ביאור דיהה כאן הוא שלא כעניינו במקומות אחרים¹; אבל גם כאן וגם בשאר מקומות "דיהה" הוא כמו "דחוי" פעמים שהדבר חלוק ונפרד ואינו קשור כמו כאן¹, וכן משמע בתוספתא זבים פ"ב, ובשאר המקומות עניינו שנדחה מראיתו ונשתנה. אבל מדברי הרמב"ם (הל' מחוסרי כפרה רפ"ב) נראה שפירש גם "דיהה" דהכא כמו בשאר מקומות, שנדחה מראיתו ונעשה כהה, דכתב שם: "וכשיוצא הזוב וכו' כמי בצק של שעורים, כהה כלובן ביצה המוזרת, אבל ש"ז לבנה קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת". ומשמע מדבריו דמי בצק של שעורים מקביל נגד "קשורה", ודיהה ודומה ללובן ביצה המוזרת מקביל נגד לבנה "ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת", מפני שלובן ביצה המוזרת היא כהה, ולובן ביצה שאינה מוזרת היא לבנה.
footnotes: ¹ כמו לעיל יט א פירש"י: דיהא שנדחת מראיתו, לקמן סב א פירש"י: שדיהא נשתנה מאדמימותו, שבועות ו' ב' פי' רש"י: דיהא פלית"ה בלעז (והוא כעין הלעז שכתב רש"י לעיל יט א). ¹ ועי' רש"י בפיה"ת (ויק' טו ב), שהעתיק באמת "דחוי" במקום "דיהא", ובמזרחי שם משמע, שכן היה לפניו הנוסח כאן.
ודע שבגיטין (נז א) איתא "ש"ז דוחה מן האור", ולפירש"י שם ענין אחר הוא, אבל בערוך ע' "דהא" מבואר, שהיה לפניו הנוסח בגיטין שם "ש"ז דיהא מן האור", ופירש: "דיהא עמם עינו", והיינו כביאור דיהא בכ"מ והוא כמו דחוי. ועי' לקמן (נו ב) "אם נדחה מראיתו" וביאורו כמו "אם נדהא מראיתו", ובאותו ענין בתוספתא פ"ו הי"ג: "אם דיהא מטמא למפרע", אלא דמשמע שהתוספתא רומזת למה ששנינו לקמן (סב א): "עבר או שדיהא ה"ז כתם", וזה דלא כשיטת התלמוד שם (וע"ש בפירש"י).