(מג א) מיתיבי היה מהרהר בלילה וכו' תרגמה רב הונא וכו'.—ז"ל הר"ש במקואות (פ"ח מ"ד): "וצריך לדקדק שלא יקשה לשמואל מהנך דלעיל דמים עכורין או חלוקין", פי' דשנינו שם במ"ב: "ראה מים חלוקים או עכורים בתחלה טהור באמצע ובסוף טמא". ונראה ליישב דמה שאמר שמואל דכל ש"ז שאין כל גופו מרגיש בה או שאינה יורה כחץ אינה מטמאה - היינו מן התורה דוקא, אבל מודה הוא דמדרבנן היא מטמאה בכל אופן. ומה שהקשו לשמואל מהיה מהרהר בלילה וכו' הוא משום, דאם איתא דמן התורה אינו טמא אלא אם כן כל גופו מרגיש בה, למה גזרו חכמים במצא בשרו חם, דהרי יש כאן ספק ספיקא: שמא לא יצאה ממנו ש"ז, ואפי' יצאה שמא לא הרגיש בה. וללישנא אחרינא נמי מקשינן מבעל קרי שטבל ולא הטיל מים וכו', שיש בו ספק דרבנן: שמא לא יצאה ממנו ש"ז כל עיקר בשעת הטלת המים, ואפי' אם ודאי יצאה - אין טומאתה אלא מדרבנן, וספק דרבנן לקולא והיה לנו לטהרו. אבל מחלוקין ועכורין, שאין בה ספק שיש בהן ש"ז הוא טמא מדרבנן, ולא קשיא מהא מידי לשמואל.