(נח ב) ברית כרותה לו שכל המוללו וכו'.—עי' פי' רש"י שענין "ברית" האמור כאן הוא שבעת בריאתו הטביע בו בורא העולם טבע כזה. וכעין זה יש בב"ר פ"ב ו: "ברית כרותה למים שאפי' בשעת שרב רוחה שייפה", וכן בלשון הכתוב "ברית מלח" (במ' יח יט) ופירש"י שם: כברית הכרותה למלח שאינו מסריח לעולם. וענין זה בלשון אחר בב"ר פ"י: "אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל". ובאיכ"ר פתיחתא לד: "פתח משה ואמר ליטא שמשא אמאי לא חשכת בשעה דעאל שנאה לבית מקדשא. אהדר ליה שמשא בחייך משה רעיא מהימנא היכי אהוי חשוכה דלא שבקין לי ולא רפו לי דנקטין לי בשיתין שוטי דנורא ואמרין לי פוק ונהר נהורך". וכל זה משל אל חוק הטבע של ששת ימי בראשית לכל עשב ועשב שיגדל כפי מינו ולשמש שתאיר בכל יום ויום בלי הפסק.