(סז א תוספות) ד"ה פתחה וכו' והך דהחולץ דכל שחוצץ בטבילה וכו' ובנדה קיימי אהני חציצות דפ"ט דמקואות וכו'.—דע דהא דהחולץ איתא נמי בתוספתא מקואות ספ"ו והכי תני התם: "כל החוצצין בכלים חוצצין בנדה ובגר בשעת טבילה ובחולין אין חוצצין". והדבר ברור דשיטת התוספתא כדעת חכמי א"י דטבילת נדה לבעלה דינה כטבילת נדה לתרומה, וכדאיתא בירושלמי (שבת פ"ב ה"א) על שם ר' לעזר בשם ר' חנינא ובבלי (חולין לא א) בשם ר' יוחנן, שכולם מאמוראי א"י. אבל לפי מה דמסקינן בבבלי (חולין שם), וכן פסקו כל הפוסקים, דדין טבילת נדה לבעלה כדין הטובלת לחולין, שפיר פסקו הכא, דלבעלה טהורה, שאין חציצה לחולין. אבל ראיתי לכ"מ (הל' מקואות פ"ב הכ"ב) דפירש תוספתא הנ"ל ע"פ מסקנת הבבלי דהא דתני "חוצצין בנדה" היינו בטובלת לטהרות דוקא, ואין זה מחוור. (ועי' מ"ש בב"ב קב ב).