Sha'arei Torat Bavel on Sanhedrin Daf 64a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(סד סע"א) אחד למולך ואחד לשאר ע"ז חייב ר"א בר"ש אומר וכו'.—עי' פירש"י דת"ק דסובר דאף לשאר ע"ז חייב קסבר מולך נמי ע"ז היא וכו', ולא כך דעת הרמב"ם שכתב (הל' יסודי התורה פ"ה ה"ד): "שנאמר בנותן מזרעו למולך וכו' ונתתי אני את פני וכו' ומה אם ע"ז שהיא חמורה מן הכל העובד אותה באונס אינו חייב כרת", הרי שפסק דמולך נמי ע"ז היא, ובהל' ע"ז פ"ו ה"ג כתב: "העושה עבודה זו לע"ז אחרת חוץ ממולך פטור". וגם מדבריו אלה משמע דמולך ע"ז היא, כ"ש בכ"מ שם (ע"ש).
וראיתי בס' מרגניתא טבא על ס' המצות להרמב"ם שרש ח', שנדחק מאד ליישב את דברי הרמב"ם ע"פ פירש"י. אבל העיקר הוא, שהרמב"ם פירש כאן להיפך, דת"ק סבר מולך לאו ע"ז הוא, אלא שהתורה אסרה מעשה כזה, להעביר בנו באש, ובין שעשה בפני המולך ובין בפני כל ע"ז שהיא ה"ז חייב. אבל ר"א בר"ש סבר דמולך ע"ז היא¹ ודרכה לעובדה במעשה כזה, לפיכך אם עשה זה למולך דווקא חייב מפני שהיא עבודתה כדרכה, אבל אם עשה כן לע"ז אחרת, שאין דרכה בכך פטור, כאלו זרק אבן לפעור או פער עצמו למרקוליס. ויצאה ע"ז המולך מכלל כל ע"ז להלכותיה ללמד בדבר חדש, שאינו חייב עד שימסור ויעביר ושלא יעביר אלא מקצת זרעו ועוד הלכות אחרות הנאמרות בה. והיינו מ"ש הרמב"ם בהל' ע"ז שם: "לפיכך העושה עבודה זו לע"ז אחרת חוץ ממולך פטור". ועי' בכ"מ ול"מ שם, שנדחקו מאד בלשון "לפיכך". והא דאיתא למטה (סע"ב): "ולמ"ד מולך ע"ז היא כרת במולך למה לי למעביר בנו שלא כדרכה"¹, היה נראה לפרש "שלא כדרכה" שלא כדרך העברה אף מכרת. לכך צ"ל שהרמב"ם פירש "שלא כדרכה" היינו שלקח צרור או קיסם ועשאן למולך והעביר מזרעו לפניו דחייב וכר' חנינא בן אנטיגנוס דלמטה.
footnotes: ¹ ועי' לקמן עד א: ר"א דר"ש וכו' סבר כאבוה דאמר עונשין מן הדין ואתיא שבת בחילול חילול מע"ז. ופירש רש"י דכתיב "ומזרעך לא תתן להעביר למולך ולא תחלל". והרי שר"א בר"ש סבר דמולך ע"ז היא. ועי' במהרש"א שנדחק ליישב זה. ¹ שא"א לפרש שם כפי' רש"י לפי שיטת הרמב"ם, ובלאו הכי נדחקו התוס' ליישב זה כפי פי' רש"י.
וכביאורנו במחלוקת ת"ק ור"א בר"ש מוכח בירושלמי פרקין הי"ג [כה ע"ג], והכי איתא התם: "ר' לעזר ביר' שמעון אמר מולך בכלל ע"ז היה ויצא לידון להקל עליו שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו". וראיתי גם להרמב"ן עה"ת (קדושים כ ה) שכתב, ד"למ"ד מולך ע"ז היא לשון מולך אינו שם לפסל וצלם מיוחד אלא שם לכל נעבד בכללם כל שתמליכנו ותקבלנו עליך כאלוה". וזה עולה יפה כביאורנו, אלא ששאר דבריו נפלאים מאתנו, דשם מבואר שדעתו כפירש"י, דלמ"ד מולך ע"ז היא ה"ז חייב במעביר לכל ע"ז שהיא. ומוכרח דר' חנינא בן אנטיגנוס שאמר כאן "לשון מולך כל שהמליכוהו עליהם אפי' צרור או קיסם" אתא כמ"ד מולך לאו ע"ז היא וכפרש"י כאן. וצ"ע.
(שם תוספות) מרקוליס אומר ר"ת קילוס שמה וכו'.—במוסף ערוך ע' מרקוליס כתב, שהוא שם ע"ז "מרקוריס" (Mercurius), ע"ז העומדת בפרשת דרכים. ושלא להזכיר שמה החליפו חז"ל אות רי"ש באות למ"ד. והוא שלא כדעת ר"ת.