(קיד א) שמא לא אזכה ואהיה כחתן וכו'.—דברים אלו של ר' ינאי נפלאים ממני. וכי מי מדקדק בשעת קבורת הצדיקים שלא יקברו אותם בשחורים, ולהיפך בקבורת הרשעים שלא יעשו להם תכריכים לבנים. ועוד אפי' נאמר שבזמנם היו ב"ד מעמידים משגיחים על זה, הרי הוא דבר שא"א כל עיקר, כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, כי יש אדם קונה עולמו בשעה אחת. ואפי' מי שהוא רשע כל ימיו, ולפני מיתתו הרהר תשובה בלבו ה"ז צדיק גמור; ומי שהוא צדיק כל ימיו, ולפני מיתתו הרהר דבר ע"ז בדעתו ה"ז רשע גמור (עי' קידושין מט ב). ואולי נאמר דמשום קושיא זו שרצה רש"י ז"ל לתקן כתב "שמא לא אזכה ואשב בין אותן שנידונין בגיהנם שדומין לשולי קדירה". ועדיין אין זה מספיק. וגם בירוש' כלאים (פ"ט ה"ד, לב ע"ב) לא משמע כן (ע"ש). ונראה לומר שר' ינאי סבר דכסות היורדת עם אדם לשאול היא באה עמו, דלענין זה הביאו הא דר' ינאי בירושלמי שם. ועוד הוא סובר, שצדיק גמור אפי' נקבר בשחורים הקב"ה עושה לו נס ומהפך אותם ללבנים; ולהיפך רשע גמור אפי' נקבר בלבנים יעמוד בבגדים שחורים. אבל מי שאינו צדיק גמור וכן מי שאינו רשע גמור עומדים באותו צבע הבגדים שנקברו בהם. ור' ינאי לא היה מחזיק עצמו לצדיק גמור וכל שכן שלא היה מחזיק עצמו לרשע גמור, וחשש שמא יזכה לעמוד בין צדיקים גמורים, שלבושם נהפך ללבן. אבל הוא מאחר שאינו צדיק גמור יעמוד בשחורים, אם יקברו אותו בשחורים; וכן להיפך אם לא יזכה ויעמוד בין רשעים גמורים. (ועי' מ"ש על זה בדרישה יו"ד סי' שנ"ב, ובכלל דברי רש"י דבריו).