(קיד ב רש"י) ד"ה ור"ש וכו' שהרי בשבת לא יבשלום וכו'.—תמה אני על זה דהא יש כמה ירקות שאוכלין אותם חיים, וכך כתב רש"י לעיל (ד"ה וליתקע) דשרי בקניבת ירק משום דהוי עינוי שרואה ומזמן ואינו אוכל. ועוד אפי' אם אין אוכלין שום ירק חי ג"כ הוה להו לתקוע כדי להתיר לפצע באגוזים ולפרכס ברמונים וכדאיתא למטה (קטו רע"א), ואלו ודאי אוכלין אותן חיים, ולכך היה נ"ל לפרש דהכי מקשינן דליתקע במוצאי שבת כשחל יוה"כ לאחר השבת דלידעו דשרי בקניבת ירק למחר מן המנחה ולמעלה, ועל זה שפיר משני: שבות רחוקה דלמחר מן המנחה ולמעלה לא התירו.