(כז א תוספות) ד"ה אליבא וכו' ותקשי למ"ד סמוך לוסתה ונראה וכו'.—וכעין זה כתב הרמב"ן בפ"א דמכות (מובא בשו"ת רלב"ח סי' קיב), ד"כל דבר שהוא רחוק שייך לומר שאי אפשר". אבל כאן אין צורך בזה, דאפשר שלד"ה אשה מתעברת בתוך ימי נדתה, אלא דפליגי במידי דהיתרא, דלמר מתעברת סמוך לוסתה ולמר סמוך לטבילתה.

(שם) ד"ה איש וכו' לאו ממש דאורייתא וכו' כדאמרינן וכו' מכאן סמכו חכמים וכו'.—עי' מ"ש ביבמות (מח ב). והנה מה שהביאו התוס' כאן ראייה מלשון "סמכו חכמים", אף שעפ"ר במקום שאמרו כלשון הזה הוא מדרבנן, מ"מ יש גם יוצאים מן הכלל, כמו בגטין (מט ב): וסומכין על מה שכתוב בתורה מיטב שדהו וכו', ועוד בספרא פרשת בהר [פרק ד' ה]: הן לא נזרע וכו' א"ר עקיבא מכאן סמכו חכמים על הספחים שיהו אסורין בשביעית. והא דנזיקין גובין מעידית ואיסור ספחים בשביעית לר"ע הן מן התורה ממש. ושוב מצאנו בירושלמי גיטין פ"ה ה"א, דברייתא דגיטין אתיא כר"ע דסבר דנזיקין ששמין בעידית אינו מן התורה אלא מן התקנה (ע"ש).