(מה סע"ב משנה) שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזון וכו' ובלא לויה.—כתב התוי"ט שמפירש"י נראה, שלא היה לפניו "בלא מזון" וכן "ובלא לויה", וכן לי' בסדר המשנה שבירושלמי [ובהוצאת לו ובכתב־יד מינכן ובדפוס ראשון]. ובירושלמי שם [כג סע"ד] אמרו, דרבנן דתמן (היינו מבבל) פירשו זה על הנהרג "לא בא על ידינו ופטרנוהו בלא הלוייה ולא ראינוהו והנחנוהו בלא פרנסה". ורבנן דהכא (היינו מא"י) פירשו על הרוצח, "שלא בא על ידינו ופטרנוהו ולא הרגנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו ועימעמנו על דינו". בין כך ובין כך נראה שאין זה אלא דרש בעלמא. ולרבנן דבבל אם ראו את הנהרג ופטרוהו בלא מזון ובלא לויה אפי' כן מביאים עגלה ערופה, שאין היוצא ממדרש זה מעכב לעגלה ערופה, וכשאמרו "ידינו לא שפכו את הדם הזה" תהיה כוונתם כפשוטם של דברים.