(כט רע"ב) אמר רב בשביל ד' דברים וכו' ועל גסות הרוח וכו'.—נראה שרב אמר כן ע"פ המעשה שהיה לפניו כדאיתא בירושלמי נדרים (פ"ט ה"ג, מא ע"ג): חד בר נש הוה בעל דיניה עתיר אתא בעי מידון קומי רב. שלח רב בתריה. אמר עם ההוא אנא בעי מֵיתֵי מידון כך אין אתיין כל גמלייא דערבייא לא טענין קורקסייא דאפותיקי דידי (פי' מפתחות אוצרותי). שמע ומר מהו מתגאה דלא ליה, תהא פחתה ביה. מן יד (=מיד) נפקת קלווסיס (פי' גזירה [מלשון יונית %]) מן מלכותא, דיעול הוא ומדליה לטימיון (פי' לאוצר המלך [מלשון יונית %]. וכמו שפי' מהרש"א כאן בשם הערוך ע' טמיון, ולהוציא מפירש"י כאן).