(כט א פירוש) ד"ה האליתא וכו' והצתת אליתא נפקא לן מוערכו עצים על האש וכו'.—עי' הגהות הרש"ש שכתב דפירושו זה נדחה מיומא כו ב (ע"ש). ומה דאיתא עוד שם (כד ב): "ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת" - עניינו שמתחלה הוא נותן אליתא תחת עצי המערכה, ואח"כ הוא מדליק את האש, וזהו עיקר פשטות המשנה כאן ששנינו: "וריוח היה בין הגזירים שהיו מציתים את האליתא משם", ובסוף שנינו: "והציתו שתי מערכות באש". ויש לתמוה על רש"י שכתב ביומא שם: "הצתת אליתא הצתת קיסמים דקים אם הוצרך להצית על המזבח באחת מן המערכות, כגון שקרבה מערכה לכלות שנשרפה כל המדורה"; והרי כאן במשנתנו מפורש, שהצתת אליתא היתה בבוקר בכל יום ויום. והנה הצתת אליתא דרשינן מדכתיב "ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח", אבל מן הכתוב "וערכו עצים על האש" דרשינן לשני גזירין (יומא כו ב, ע"ש), וב' גזירין הללו היו מסדרין בבוקר בכל יום ויום אחר הצתת אליתא באש, וזהו דתני בספרא פ' ויקרא [נדבה פרק ה יא]: "וערכו עצים על האש עצים ע"ג אש ולא אש ע"ג עצים". וכ"כ בתוס' ישנים יומא (כד ב ד"ה הצתת) דסדור שני גזירין הוא אחר הצתת אליתא. וגם המגיה במל"מ (הל' תמידין ומוספין פ"ב ה"ב) כתב, דהדלקת מערכה שנייה קודמת לסדור שני גזרי עצים; אבל בהגהות בעל מנחת חנוך על הרמב"ם שם פירש דברי הספרא, שיקדים את האש קודם שיסדר את המערכה (ע"ש), אבל זה נדחה מסדר המשנה כאן. וגם בתוי"ט (פרקנו מ"ד) פירש כדעת הפירוש כאן, דאחר שנתנו אש במערכה נתנו את האליתא שם, וכבר כתבנו שאין זה נכון. עוד כתב המפרש בסוף פרק זה: "הציתו שתי מערכות באש לאחר שסידרו שני גזרי עצים" הולך לטעמו, וכבר הוכחנו דסדור שני גזרי עצים היה אחר הצתת המערכות באש.