(ט רע"א משנה) ואיזהו טוב ברע בעלי מומין שקדם הקדשן את מומן.—הנה מלשון זה מבואר, כי "טוב ברע" עניינו טוב של חולין ברע של קדש וכפי' רש"י. אבל מדברי התוס' ד"ה שנאמר מבואר, שמפרשים להיפך: טוב של קדש ברע של חולין. וכן מוכח בבכורות (יד ב) דאמרינן "רע דקדש בטוב דחולין טוב דקדש ברע דחולין", וכן עיקר. כי דרך הלשון העברית להוסיף אות בי"ת בדבר שהוא רוצה להחליפו על שלו, כמו "כבודם בקלון אמיר" (הושע ד ז), "ועמי המיר כבודו בלא יועיל" (ירמ' ב יא), "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" (תה' קו כ); וה"נ כתיב "לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב". לכן המלות "ברע" ו"בטוב" מורות על הדבר שהוא מחליף במקום הדבר שלו. וגם ידוע כי ע"פ רוב תופסים הכתובים תחלה את הדבר הפשוט ומוסיף בסופו אף הדבר שאינו פשוט, דהיינו "לא זו אף זו". לפ"ז גם כאן אם נפרש כפירוש התוספות היינו בדרך "לא זו אף זו".

ודע שיש הפרש בין תמורה לחליפין, שחליפין הוא ע"פ רוב כשמחליף את שלו בדבר השוה או אף בטוב ממנו; אבל תמורה הוא כשמחליף את שלו בדבר רע ממנו. ובאופן זה הם שלשת הפסוקים שהבאנו למעלה, וכבר העירו על זה בספרים שנתחברו על שמות הנרדפים. וע"פ זה אנחנו מבארים יפה מה שדרשו למטה "לא יחליפנו בשל אחרים ולא ימיר אותו בשל עצמו", מפני שאדם אינו מחליף את שלו בשל אחרים אלא א"כ נראה לו דשל אחרים הוא טוב משלו, אבל אם הוא מחליף בהמתו שהקדיש בבהמת חולין שלו, אפשר שהוא עושה זאת לטובתו, שרצונו לקחת לעצמו את בהמת הקדש הטובה ולתת במקומה להקדש את בהמתו הרעה, כענין שנאמר במלאכי (א ח): "וכי תגישון עור לזבוח אין רע וגו'".