(ד רע"ב) ציצית נמי איבעית אימא משום דמוכח וכו'.—נ"ל שדרש זה מיוסד בלשון המקרא, שדרך הכתוב להקדים תמיד את הפועל לפני השם, אך כשיש בשם דיוק או גדר היפוך וסתירה וכיוצא בו אז מקדים את השם לפני הפועל, כמו שכתב הגאון מלבי"ם באילת השחר סי' קיא. ולפי זה היה לו לכתוב כאן אם היה תחילת ענין 'עשה לך גדילים' כמו "ועשו להם ציצית". ומזה יש להוכיח, שיש כאן היפוך וסתירה, ויהיה ענין הכתוב "לא תלבש שעטנז", אבל "גדילים תעשה לך" משעטנז. ואולי על זה כיוונו במה שאמרו במדר"י בחדש פרשה ז' וירושלמי שבועות פ"ג ה"י [לד ע"ד] לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך שניהם בדיבור אחד נאמרו.