(ט סע"א תוספות) ד"ה ורבנן לית להו כרת בפורק עול ומפר ברית.—עי' מהרש"א שכתב, דלכ"ע יש כרת במפר ברית, ומבואר שהיה מפרש, ד"מפר ברית" היינו שאינו מל את עצמו או את בנו. אבל אין זה מחוור. אלא ש"מפר ברית" היינו זה שנמול ואח"כ משך לו ערלה, וכ"ה בירושלמי פאה פ"א ה"א [טז ע"ב]: המיפר ברית זה שהוא מושך לו ערלה.

(שם תוספות) ד"ה והרי וכו' ותימה לר"י אמאי וכו'.—ואני אפרש דלקמן (מד א) אמרינן לר"ע דחלוצה הכתוב קראה ביתו, וכמו שיש ממזר מאחות אשתו ה"נ יש - לר"ע - ממזר מאחות חלוצתו, ומהכא יליף נמי דאין אחות חלוצתו זקוקה לחלוץ כדין אחות אשתו, ויליף נמי שאר חייבי לאוין שאינן זקוקות לחליצה מאחות חלוצתו. וכעין זה יש בירושלמי ריש פרק זה, דר"ע דורש ק"ו מאחות אשתו, שיש היתר לאיסורה ופטורה מחליצה; אלמנה לכה"ג, שאין היתר לאיסורה לא כ"ש. ומאחר דמאחות אשתו יש לדחות דהרי יש בה כרת אפשר שנתכוונו בירושלמי לאחות חלוצתו.