Sha'arei Torat Bavel on Yoma Daf 84a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(פד רע"א) דחייף ביה מסתכן מאי תקנתיה נישלח מאניה ונירהוט.—בראשית ההשקפה נראה דבר זה כסגולה בלי טעם, אבל באמת טעמו ברור ליודעי טבע הארס של כלב שוטה כפי שנתברר לרופאים והוא, שאם יגע ארסו בעור בשר האדם אין בו סכנה אא"כ יחדור אל תוך דם הבשר ע"י שריטה או פצע כל שהוא, ואז יתפשט הארס בתוך דמו, ובמשך חדש או שני חדשים יגיע הארס למוחו של אדם, ואז תתגלה המחלה, אשר אין לה מרפא עד היום. אלא שבדורנו מצאו תרופה המועילה לאדם לפני שנתגלתה בו המחלה שלא יחלה עוד ע"י שמערבין בתוך דמו [ע"י זריקה] אותו ארס עצמו של כלב שוטה, רק שהארס הוא חלוש וקל, שמחלישים אותו ע"י תחבולות הידועות לרופאים, ובכל יום ויום זורקין לתוך דם האדם ארס שהוא חזק מעט מיום שלפניו עד שדמו של אדם זה מתרגל לארסו של כלב שוטה כמו שהוא ולא יזיק לו עוד מאומה ואפי' ארס ממש.
גם נתברר ע"פ הנסיון כי ארס כלב שוטה הנופל על איזה דבר והוא מונח עליו אפי' כמה שנים עדיין ארסו קיים כביום שיצא מפי הכלב. ואם יבוא ארס זה לתוך דמו של אדם סופו שיחלה וימות אם לא יקדימו לרפא אותו באופן הנ"ל. וזהו שאמרו "דחייף ביה מסתכן", שלפעמים יגע פי הכלב בבגדיו, והארס נופל עליהם, ואם יקרה שיגע האדם במקום שיש בו איזה סרט על מקום הארס - יש בו סכנת מחלה זו. ואין לו לאדם תקנת שמירה מסכנה זו אלא שיפשוט את בגדיו וישליכם, ו"צא טמא" יאמר להם ויברח מהם כמפני הכלב השוטה עצמו, אלא שכדי שלא יהא מהם תקלה לאחרים טוב יעשה כשישרוף אותם במקומם¹.
footnotes: ¹ [ועי' אוצר הרפואה והבריאות, גולדשטיין-שכטר, ע' כלבת.]
(פד א) חש בצפדינא וכו' סימניה כד רמי מידי בככיה ואתי דמא.—ועי' בד"ס שנוסח כ"י מינכן "כד רמי דמא מנחיריה", וברור אצלנו, שהיא המחלה הנודעת בשמה "שקארבוט" בל"א, ובלשון רוסית %, ומחלה זו מצויה במקומות שאצל שפת הים ובכל מקום שיש בו רעב ובצורת. וסימני המחלה שדם יזוב מן האף או מן החניכיים, וגם נראים על עור החולה מקומות כמראה תכלת ותחתם עגולי בשר קשים כנודע.
(שם) שאני צפדינא הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים.—ולהיפך יאמרו על אסכרא, שמתחלת בבני מעיים וגומרת בפה (שבת לג ב).