(סד ב משנה) נטל את הראש והקיף בית מליקתו למזבח.—לפירש"י ענין זה שדוחק את הראש בקיר המזבח כדי שיתמצה ממנו כל הדם. וצ"ל לפירוש זה דמה ששנינו ברישא "ומיצה את דמה על קיר המזבח" אינו אלא דם הגוף בלבד. וזה דוחק. ועוד דמפורש תניא בספרא פ' ויקרא [נדבה פרשה ז ז]: "ונמצה דמו דם כולו אוחז בראש ובגוף ומוצה משניהם", ומשמע דבפעם אחת הוא מוצה משניהם יחד (עי' חולין כב א). וכ"כ הרמב"ם בהל' מעשה הקרבנות פ"ו ה"כ (בדין עולת העוף): "וממצה דם הראש ודם הגוף על קיר המזבח", ולמטה שם כתב: "ונוטל את הראש ומקיף בית מליקתו למזבח". ומוכרח שאין ביאורו כמו שפירש רש"י. ונראה שהרמב"ם מפרש ענין "מקיף בית מליקתו למזבח", שבשעה שהוא נוטל את הראש כדי לסופגו במלח ולזורקו ע"ג האשים ה"ז אוחזו באופן שיהא בית מליקתו לצד המזבח ולא לחוץ, וכעין זה ששנינו בתמיד ספ"ד: "הרגל של ימין בשמאלו ובית עורה לחוץ", ובפיה"מ להרמב"ם שם משמע שמפרש, דמקום העור יהיה לחוץ ומקום החתך יהיה לצד המזבח (ועי' מ"ש בתמיד שם).