(עט רע"ב) חרסן של זב וזבה פעם ראשונה ושנייה טמא וכו'.—נראה ביאור זה, שאף אם רחץ את העביט במים שתי פעמים ואח"כ הטבילו - אין הטבילה עולה לו, מפני שעדיין בלועים בו מי רגלים טמאים, וסופו לפולטן; אבל אם רחץ אותו ג' פעמים במים ואח"כ הטבילו ה"ז טהור, שמי הרגלים הטמאים כבר יצאו ממנו ברחיצה שרחצו ג' פעמים. והרמב"ם (הל' מטמאי מו"מ פ"ב ה"ח) פירש דטמא וטהור מוסב אמים. ולפ"ז ביאורו כאן דפעם ראשונה ושנייה המים טמאים כמי רגלים עצמן של זב וזבה, שהם אב הטומאה, ומטמאים אדם וכלים מן התורה, ואפי' הטביל את העביט קודם שהשתמש בו במים, מפני שפלט בהם מי רגלים טמאים שהם בלועים בו פעם שלישית טהורים, שכבר פלט את הבלוע בו ברחיצה שרחצו בשתי הפעמים הראשונות. לפיכך אם טבל את העביט קודם שהשתמש בו פעם שלישית המים טהורים מכלום, ואם לאו המים טהורים מטומאת אב הטומאה, אבל טמאים הם טומאת ראשון לטומאה, שהרי נטמאו בעביט זה שהוא אב הטומאה. ואיני יודע טעמו של רש"י (וכן הר"ש בטהרות פ"ד מ"ו) שהוציא לשון הברייתא מפשוטה ופירש, שהעביט נשבר - דבר שחסר מן הספר.