בדם הכא בדקו ומצאו שהן עושין צרכיהן לג' ימים. — מצינו בספר חשמונאים (א' יו"ד ל"ו) שהמלך דימטריוס היוני כתב ליונתן כה"ג חשמונאי שהוא נותן לכל היהודים שלשת ימים לפני החג ושלשת ימים אחרי החג שיהיו להם ימי חופש והרוחה בכל ארצו ומזה נדע שכן היה מנהג היונים בזמנם לפני ימי חגם ואחרי ימי חגם וזהו שאמר ר' ישמעאל במשנתנו דאף שלשה לאחריהן אסור, ות"ק שמתיר לאחריהן אפשר שבזמנו כבר בטל אצלם מנהג ג' ימים לאחריהן.

במוצאי שמיטה מלך ירבעם. — לפי הכתוב (מלכים א' ו' א') היה עד שנה ד' לשלמה ת"פ שנה ושלמה מלך בס"ה מ' שנה הרי בס"ה תקי"ז שנה צא מהן מ' שהיו ישראל במדבר וז' שכבשו וז' שחלקו נשארו תס"ג צא מהן ט' יובלות ונמצא כשמת שלמה י"ג שנה ליובל והיא שנה ששית לשמיטה וצ"ל שעברה שנה עד שמלך ירבעם.

אנא מיתבעי מיקרי קאים אנא כו'. — צ"ל: מיתבעי מיקרי, קדם אנא (פי' אני ארצה לקרוא לפני רחבעם).

עבר ונשא ונתן עמו מותר. — ע' ריטב"א ו' ב' וכן בר"מ שם שהעתיקו "אסור" והוא נוסח משובש.

א"ר אבהו ואני לא שאלני ר"ג ברבי מהו לילך ליריד ואסרתי לו והתני הולכין כו'. — הגירסא כאן חסרה ומשובשת ונמצאה כתיקונה באו"ז ע"ז סימן צ"ו וכצ"ל: מהו לילך ליריד ואסרתי לו דתני (כצ"ל במקום "והתני" דאיתא גם באו"ז שם) לקח משם כסות תשרף בהמה תיעקר מעות יוליך הנאה לים המלח (ברייתא זו נמצאה ג"כ למטה ה"ד) והתני הולכין ליריד ולוקחין משם עבדים ושפחות (ושם ה"ד אוקימו לברייתא קמייתא בלוקח שם מישראל ע"ש) ר"ל אמר לא סוף דבר עבדים ישראל (פי' שכבר היו אצל ישראל ונמהלו אצלו) אלא אפי' גוים (פי' ערלים וכן מבואר בב"ר סו"פ לך לך וע' בבלי י"ג ב') כו' מאי כדון ר"ג ברבי אדם גדול היה (שהוא היה נשיא ובנו של ר' יהודה נשיאה השני, "וכ"ה דעת ספר דורות הראשונים ח"ב דף ק"ע אלא שלא ידע מנוסח האו"ז) וביקש ר' אבהו לגודרו אף ר' יודן כו'.

אם היתה מלוה אובדת מותר ותני כן מלוה כו'. — צ"ל: ותני כן אם היתה מלוה אובדת מותר מה מלוה אובדת בעדים אין כו'.

בד"א בתלוש מן הקרקע כו'. — חסר כאן וצ"ל (כמו בשבת פ"א דף ע"א): בד"א בקיבולת אבל בשכיר יום אסור בד"א בתלוש מן הקרקע כו' (וע' מ"ש בשבת שם [עמ' 152] וכ"ה בפ"מ אלא שפירש "בתוך ביתו" דישראל וטעות הוא אלא בתוך ביתו דגוי אסור).

ר' יוחנן אמר אין אסורה אלא לפלחין בה סטרנלייה אסורה לכל כו'. — חסר כאן וכצ"ל: ר' יוחנן אמר אינה אסורה אלא לפלחין בה ר' יהושע בן לוי אמר סטרנלייה אסורה לכל (וכעין זה בבבלי ח' א' ר' יהושע בן לוי אמר קלנדא אסורה לכל היא) ר' יוחנן כו' סבר דמורה ליה כהדא דר' יוחנן שרי והורי ליה כהדא דר' יהושע בן לוי אסור (ופי' "עזיל" חמור או פרד קטן, ומלת "קטן" פירוש היה מן הצד והכניסוהו בטעות בפנים [ע' מ"ש בפיאה פ"ז ה"ב] והעד שלא נכתב "זעיר" בלשון ארמית, ובפסיקתא דר"כ פיס' החדש לעוזליהון דאיילתא).

א"ר יוחנן פרוקטו ראשה של תקופה. — צ"ל:טרופיקו ראשה של תקופה (ע' מוסף ערוך ערך פרוקטו שבלשון יונית ורומית הוא ראש מזל גדי שבו מתחלת תקופת טבת).

נרוס בב' באדר בפרס כו'. — פי' זה רה"ש לפרסיים (Norus) שחל בזמן האביב ע' במאסף הכרם תרמ"ח עמוד 30.

והעלה שלעטיט ונעשה חורש גדול. — צ"ל: והעלה שלעטוש (כ"ה בערוך ערך שלעטוש והוא יער בלשון רומית).

והתני תגלחתו ותגלחת בנו אסורה. — פי' ומשמע דאף הוא אסור ביום תגלחת בנו, ופי' פ"מ דחוק.

והתני משתהו ומשתה בנו אסורה תיפתר שגילחו שניהן כו'. — צ"ל: תיפתר שנשאן שניהן נשים כאחד והתני לידתו ולידת בנו כו' דלא אספיק מיעבד ביומיה עד דאיתיליד בר (פי' שנולד לו בן ביום שלאחר יום לידתו ופסק מלעשות משתה ביום לידת עצמו והתחיל לעשות ביום שלאחריו ביום לידת בנו לכך אסור עליו יום לידת בנו).

והתני הולכין ליריד כו'. — צ"ל: תני הולכין ליריד כו' בהמה תיעקר והתני הולכין ליריד ולוקחין מהן עבדים ושפחות ובהמה תיפתר ישראל מישראל (פי' דהא דתני כסות תישרף בהמה תיעקר היינו באופן שלקח מישראל עובד ע"ז דחיישינן לחליפי ע"ז) והתני (תוספתא פ"ד) המוכר עבדו ביריד דמיו אסורין עוד היא תיפתר ישראל לישראל ישראל שהולך ליריד כו' (ע' בבלי ל"ב ב' ול"ג א'. ומה שפירש בפ"מ אין בו טעם).

דילמא בפרגמטיא אמרה ר' יוחנן כו'. — צ"ל: דילמא בפרגמטוטא (פי' סוחר ע' מוסף ערוך ערך פרגמטיא וביאור זה כאן סוחר שבא ממקום אחר ואינו מתושבי העיר ואין דרך ליקח ממנו מכס וזה כעין "בה"ב שאינו קבוע" בבבלי י"ג ב' ע"ש) אמרה ר' יוחנן אתא ר' בא כו' פונדק מותר בפרגמטוטא ר' אבהו בשם ר' יוחנן (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב משורה שלמעלה) החליף בהמה בע"ז אסורה ר' חסדא בעי כו' (ע' בבלי נ"ד ב').

ר' שמעון בר יוחנן שלח שאל לר' שמעון בן יוצדק כו'. — צ"ל: ר' שמואל בר נחמן (כי לא נמצא בשום מקום ר' שמעון בר יוחנן וגם ביוחסין וסה"ד לא הביאו אותו) שלח שאל כו' לגדיה דארקליס אחי (כתב בערך מילין ערך אדקליס שדיקלטיאנוס קיסר רומי העלה את רעו מקסמינוס לקיסר שני עמו בשנת ד"א מ"ו לבה"ע ויכנה אותו בשם הרקוליוס גבור היונים שנתעלה אצלם לאל בין האלים הרבים אשר היה להם וע' חשמונאים ב' ד' כ"א שהיו מקדישים ומקריבים לו קרבנות; ואיסקנדרא הוא שר העיר כמו אסתנדרא דמישן בבלי קידושין ע"ב ב' וע' פרש"י שם וערוך ערך אסתנדרא; ור' שמעון בן יוצדק נתן שוחד לשר העיר שיניח לו לכנוס בתוך המגדל אשר נבנה לשם יריד זה. ובערוך השלם כתב שאסקרנדה בלשון פרסי שליח ונתן לו שכר הליכה ואין זה מחוור, וע' פ"מ שפירש תיבה וגם פירושו אין בו טעם. והנה מכאן נודע שר"ש בן יוצדק היה חי עוד בשנת ד"א מ"ו ליצירה ועוד אחר השנה הנ"ל, ומבואר בברכות פ"ג ה"א שר"ש בן יוצדק נפטר בחיי ר' יוחנן תלמידו ומוכרח שמ"ש לפנינו באגרת רש"ג דר' יוחנן נפטר תק"א לשטרות – היינו ד"א ל"ט לבה"ע – הוא ט"ס. וראיתי בדורות הראשונים ח"ב עמוד 310 שהעלה מתוך הוכחותיו שט"ס באגרת רש"ג ולפי דעתו צ"ל "תקצ"ט" ע"ש.

בגין דלית ר' חנינה אמר מילה דלא שמע' מן יומוי. — ענין זה כפול גם בשביעית פ"ו ה"א, אבל בבבלי י"ב א' שיטה אחרת לפרש דברי ר' חנינה אלו באופן שיתיישבו על שאלת ר' יצחק בר נחמן ע"ש.

על דעתיה דר"ל אינו אסור אלא התוספת (פי' כל המינין שהוסיף היום ועיטר בהן חנותו אסורין), היה למוד להוציא ה' קופות והוציא עשר (פי' שבאותו יום כפל מספר הקופות שהיה מוציא מאותו מין בכל יום מהו) אין תימר משום עיטור (פי' שזה שהוסיף הוא משום עיטור) אסור (פי' כל הקופות של אותו המין מפני שאינו ידוע וניכר איזה מהן שהוסיף) אין תימר משום פרקסיס (פי' משום עסק ומנהג ע' מוסף ערוך ע' פרכסין) מותר.

ואמר של מי כמי שסיים כו'. — צ"ל: ואמר זה של מי כמי שסיים, היה חסר קרייא אמר שמקרבין חסר לע"ז (ע' סנהדרין פ"ז הי"א ומ"ש שם [עמ' 523], והיינו שאם הקריב חסר לע"ז ה"ז זבחי מתים וחייב כרת במזיד וקרבן בשוגג אבל ודאי שאין דרך הגוי להקריב חסר לע"ז כמו ששנינו במשנתנו).

ר' חמא בר עוקבה אמר קוריוטה ר"ל בר"י אמר מין הוא ושמו חצדא. — יש להפך הגירסא וכצ"ל: ר"ל בר"י אמר מין הוא ושמו חצדא (פי' זה הוא על חצד) ר' חמא בר עוקבה אמר קוריוטה (פי' זה הוא על נקלביס).

מה ומותר לגדל א"ר בא כגון מהיר כו'. —ע' פסחים פ"ד ה"ג דשם הסוגיא מתוקנת וע' מ"ש שם (עמ' 221), ומה דאיתא לפנינו כאן "דלא שייך בה גיזה" הגה"ה היא זו שנכתבה בצד ובטעות הכניסוה הסופרים בפנים (ע' מ"ש בפיאה פ"ז ה"ב) וליתא בנוסח הפ"מ.

הא דבר שאין בו נזקא לרבים מותר מתניתא דברי דתני כו'. —צ"ל: מתניתא דלא כרבי (פי' דאמר לעיל כפי הגירסא הנכונה שבפסחים פ"ד ה"ג חיה גסה כבהמה גסה, אבל לפי משנתנו מותר למכור להם חיה גסה שאין בה נזק לרבים) תני הרואה כו'.

לא מסתברא כאהין סוברה כו'. — צ"ל: לא מסתברא באהן סוברה דהוא אסור (וביאור זה לדעתי דסוברה הוא מין בנין שמעמידין בו ע"ז על כיפה וכן בנין זה מחזיק ומקיף את הכיפה ולכן כל בנין שכזה אסור לבנותו ואינו דומה לבימסיאות ומרחצאות שמותר לבנותן חוץ מכיפה שבהן דבימסיאות ומרחצאות אין עיקר בניינן לע"ז אלא שמעמידין בהן נמי ע"ז מה שא"כ בסוברה שעיקר בניינה לכיפה וע"ז).

תאמר ששתינו רביעית יין באיטלקי. — ע' מ"ש בשבת רפ"ח (עמ' 173) וגם פה עניינו רביעית יין במדה איטלקית וכן מוכח מדסיים כאן ולמדנו "שרביעית יין משכרת" ולא נזכר עוד "איטלקי"; והנוסח בויק"ר פל"ז בענין זה "משער את רביעית יין באיטליקית כו' ולמדנו כו' כי רביעית יין משכרת" ומשולש בתוספתא פסחים פ"כ "למדנו שרביעית משכרת", ואף שבבבלי עירובין ס"ד ב' הנוסח "ולמדנו שרביעית יין האיטלקי משכר" י"ל דהאיטלקי הוא תֹאר להרביעית ולא ליין ומה שאמרו עוד שם "שאני יין האיטלקי דמשכר טפי" היינו לפי מה שסבר תחילה אבל לפי המסקנא שם דמסיק "רכוב שאני" שפיר י"ל דהאיטלקי תֹאר אל הרביעית.

ומשכיר לו אפי' בית דירה כו'. —חסר כאן וכצ"ל: ומשכיר לו אפי' בית דירה תני ובלבד שלא יעשה שכונה של שלשה בתים לג' בני אדם (ע' בבלי כ"א א') ר' אחא ר' תנחום כו' ר' יוסי ואפי' בית קטן כגון בורסקי שבצידן (פי' גם זה נחשב לבית ואם השכירה או מכרה לגוי אחד אינו יכול להשכיר או למכור בצדו אלא בית שני בלבד ולא יותר וצידן היא חו"ל ע' בבלי י"ג א') לא סוף דבר כולה (פי' שמכר או השטר כל הבורסקי) אלא אפי' חדר אחד היו שנים זו לפנים מזו (פי' והשכיר חדר אחד לגוי אחד ואת החדר השני לגוי אחר אם הן נחשבין לשני בתים או לא) נישמעינה מן הדא (מעשרות פ"ג מ"ה) שתי חצרות זו לפנים מזו (ונשמט מן "לפנים מזו" עד "לפנים מזו") הפנימית חייבת החיצונה פטורה (פי' דשתיהן נחשבות כאחת) היה אחד ונעשה שנים (פי' שהשכיר בית אחד לגוי וחלקו גוי זה לשני בתים והשכיר מחציתו לגוי אחר אם מונין אותן לשני בתים ואסור עוד להשכיר בית אחר או לא) שנים ונעשו אחד (פי' אם מונין אותו שנים כבתחילה ואסור להשכיר עוד בית אחר או לא) ר' אבין בשם רבנן דתמן זאת אומרת כו' (פי' מזה ששנינו בכ"מ לא ישכיר לו המרחץ).