[השלמות: פעמיים בשבוע. פי' מה שאמר ר"מ "פעם אחת בשנה" אינו בכל שנה ושנה אלא רק בשתי שנים בשמיטה.]

[השלמות: זבדי בר ליואי כו' ור' יהושע בן לוי כו' מי דמכין. מכאן משמע שריב"ל מת על מטתו דלא כבבלי כתובות ע"ז ב' וכ"כ יוחסין ערך ריב"ל.]

שרובן באין מן הדלפקיות. — פי' דלפק היא תיבה או שלחן (ע' ערוך ע' דלפק) והיה דרכן לעשות צורתן כמין צלמים ע' דמאי פ"ו ה"י.

ואנשי חמת עשו את אשימה אימרא. — ע' בבלי סנהדרין (ס"ג ב') "אשימה ברחא קרחא" פי' שעיר וע' בפירוש ר' בחיי פ' אחרי י"ח כ"א שכתב בשם ר' חננאל דאשימה היא "החול" אולי נתכוין על העוף ששמו "חול" מובא בב"ר פ"כ ומצאתי נוסח אחר בר' בחיי "חתול" (במקום "החול").

לאדרמלך וענמלך טווסא ופסיוני. — בבבלי סנהדרין שם פירשו הפרד והסוס, ור' בחיי שם בשם ר"ח כתב "קוף וטווס", ואיני יודע אם היה לפניו כן הגירסא בירושלמי או שמקור אחר היה לו בזה.

מתיב ריש לקיש לרבי והא כתיב על כן כו'. — צ"ל: מתיב ר' יוחנן לריש לקיש (וכ"ה בבבלי מ"א ב') והא כתיב על כן כו' כמה מפתנות מה טעמא (צפניה א' ט') ופקדתי על הדולג על המפתן (פי' על כל מפתן שהוא וע' במדרש שמואל פי"א) המוצא ע"ז כו' (ע' בבלי מ"ט ב') ר' אבין אמר בשם רשב"ל הדא אמרה (פי' זה ששנינו במוצא תבנית יד או תבנית רגל שאסורין) בשיש עליהן בסיס אבל אין עליהן בסיס מותרין אני אומר מן השברין באו (פי' ורשב"ל סבר לעיל ע"ז שנשברה מותרת).

ושבורים מן השלם באו כו'. — צ"ל: ושבורים לא מן השלם באו (פי' בתמיה ומפני מה התיר רב שברי דרקון) ר' חזקיה בשם רב כיני ראה אותן משתחוין לדרקון שלם ונשבר אסורין (פי' אבל שברי דרקון כזה שאין אדם יודע אם נעבד מותרין ונעבד ונשבר נמי שאסורין היינו בנשבר מעצמו אבל אם ישראל שברה בידיו ה"ז מותרת דכן סבר רב לעיל ה"ב וזה דוקא בע"ז של גוי אבל בע"ז של ישראל אפי' שיבר בידיו אסור כמו ששנינו יוליך לים המלח או שוחק וזורה לרוח וע"ל פ"ד ה"א ומ"ש שם, עמ' 570).

אמר לון והכתיב וגם מעכה אם אסא המלך הסירה מגבירה אמר לון כו'. — צ"ל: הסירה מגבירה וגומר אמרו לו משם ראייה נחל קדרון אינו מגדל צמחים (כ"ה בבבלי מ"א א') אמר לון והכתיב וכתת נחש הנחשת אמרו לו משם ראייה וכי ע"ז היא כו' (וע' תוספתא סופ"ד).

מה מקיים ריב"ח וישאם דוד ואנשיו נטלום בשפייו. — צ"ל: נטלום לשפיין (פי' להדקותן ולפזרן לרוח).

ואם עמהם למה עליהם מה עליהם דבר שהוא מיוחד להם תכשיט להם כו'. — צ"ל: מה עליהם דבר שהוא תכשיט להם אף עמהם דבר שהוא תכשיט להם ר' יוחנן כו' לית היא אלא מסייעה לה אלא כיני מה עליהן דבר שמיוחד להן כו' (פי' וכיסים של מעות אף שהוא תכשיט להן אינו מיוחד להן ודלא כפ"מ).

ואהין אפילו. — פי' בלשון שאלה והלא מים ומלח הן עיקר שמיוחדין להדיח ולשוף (ודלא כפירוש פ"מ).

מה כמאן דמר בין שלו בין של חבירו אסור אמר לא איתפלגון כו'. — צ"ל: מה כמאן דמר בין שלו בין של חבירו אסור דבר שיש בו רוח חיים אסור דבר שאין בו רוח חיים לא כל שכן אלא כמ"ד שלו אסור ושל חבירו מותר שלא תאמר מה פליגין בדבר שיש בו רוח חיים אבל בדבר שאין בו רוח חיים ד"ה בין שלו בין של חבירו אסור אתא רבב"ח מימר לך אף בדבר שאין בו רוח חיים פליגין השתחוה לביצה כו' (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב מלעיל).

ביצת ע"ז שנעשית אפרוח כו'. — חסר כאן וכצ"ל: אגוז של ערלה שנטעו וכן ביצת ע"ז שנעשית אפרוח כו' שגירר בה לע"ז ביצת הקדש כו' (ומה שבינתיים מיותר ושייך לעיל וכ"ה בערלה סופ"א וע' מ"ש שם [עמ' 134] בענין זה).

דבר שיש בו רוח חיים אע"פ שאינו אסור להדיוט אסור לגבוה בית הבחירה כו'. — חסר וכצ"ל: אסור לגבוה ודכוותה מחובר אע"פ שאינו אסור להדיוט אסור לגבוה (ונשמט מן "לגבוה" עד "לגבוה") בית הבחירה כו'.

מה מקיימין רבנן טעמא דר"ע תעב תתעבנו צאהו כו'. — כאן חסר ויש להשלים משבת פ"ט ה"א וע"ש (עמ' 175) מה שהגהנו וביארנו בסוגיא זו.

תני בית ע"ז ונסמכה לו כו'. — צ"ל: תני באת ע"ז ונסמכה לו כו' תני באת ע"ז ונסמכה לו כו' א"ר יוסי מתניתא לא אמרה כן כו'.

בהכנסתן לארץ היא מתניתא ע"ד דרב דאמר המשתחוה כו' — צ"ל: בהכנסן לארץ היא מתניתא (פי' זה ששנינו בית שבנאו מתחלה לע"ז אסור דמשמע שאין לו ביטול לעולם היינו בתים של ע"ז שמצאו ישראל בשעה שנכנסו לארץ דאלו אין להן ביטול כדכתיב אבד תאבדון וגו') על דעתיה דר' יוחנן דאמר המקדיש את הבית אין מועלין בו בגין כן הוא פתר לה בכניסתן לארץ על דעתיה דרב דאמר המשתחוה לבית אסרו ויפתרינה במשתחוה לבית המשתחוה לבית יש לו ביטול כיצד הוא עושה מפרק את פצימיו והוא מותר הכנסן לארץ אין לו ביטול ר' אילא בשם ר' לעזר והוא שהכניס לתוכו ע"ז (פי' אבל בית שבנאו מתחילה לע"ז אבל לא הכניס בתוכו ע"ז מותר) – על דעתיה דר' לעזר שני בתים הן כו'.

מחלפא שיטתיה דרב תמן הוא אמר כו'. — צ"ל מחלפא שיטתיה דר' לעזר תמן הוא אמר כו' ע"ז של גוי אסורה מיד ושל ישראל משתעבד ואית דמחלפין לה ע"ז של ישראל אסורה מיד ושל גוי עד שתעבד (כ"ה לקמן פ"ד ה"ד ומה שא"ר לעזר והוא שהעמיד על הבימוס ע"ז הוא כאית דמחלפין שאין ע"ז של גוי אסורה עד שתיעבד) כלום פליגין כו'.

א"ר ינאי והוא שהרכיב בה לע"ז ר' הילא כו'. — צ"ל: והוא שהרכיב בה לע"ז לית הדא פליגא על רשב"ל דמר ר' אמי בשם רשב"ל פיתח בה פיתוחים אינה בטילה כו' וכא את אמר הכין (פי' דהרכיב נוטל מה שהרכיב) חומר הוא בפיתוח ר' הילא בשם ר' לעזר והוא שהעמיד תחתיה ע"ז על דעתיה דר' לעזר שתי אשרות הן כו' (ומה שבינתיים כפול ומיותר).

ר"ש אומר סתמן עובדין לצורה ולאילן כו'. — צ"ל: רש"א סתמן עובדין לצורה ואינן עובדין לאילן ורבנן אמרין סתמן עובדין לצורה ולאילן וקשיא ר"ש חלוק כו' (פי' ואיתא בברכות פ"א ה"ב ר"ש פליג על רבנן ולא עביד כו' שלא עבר ר"ש על דברי חכמים, וזה נעלם מהפ"מ והלך עקלקלות וע' מראה הפנים שהריטב"א העתיק כמו שהגהנו).

מפני מה צילה אסור משום שהוא בהנאה כו'. — צ"ל: משום שהיא אסורה בהנאה הרי כו' הוי לית טעמא דלא משום חומר היא בע"ז ר' אבין בשם רבנן דתמן זאת אומרת שאין טומאת ע"ז מחוורת כו'.

מטון צלמא דבולי. — ע' מעריך ערך בולי שכן היתה נקראת עיר סטאמבול.

מטון לאדורי צלמא. — ע' תבואות הארץ פ"ה (דף ש"ג מדפוס ירושלים) שכתב דיש להגיה כאן "מטון לרודוס צלמא" והוא הצלם שעמד מקודם על שפת האי רודוס אשר בים היוונים ובין רגלי צלם זה עברו כל האניות וצלם זה נמנה אצל הקדמונים לאחד משבע פליאות אשר בארץ.

לית הדא פליגא על ר' יוחנן כו'. — צ"ל: לית הדא פליגא על רשב"ל דרשב"ל אמר ע"ז שנשברה מותרת (פי' והרי שנינו כאן דהנייה אסורה) ואפי' על דר' יוחנן לית היא פליגא (ונשמט מן "פליגא" עד "פליגא") דר' יוחנן אמר ע"ז כו'.

א"ר חגיי כד נחתית מן אילפא כו'. — ע' מ"ש על זה בערלה פ"ג ה"א (עמ' 139).