נתן את "השנייה והתרו בו כו'. — צ"ל: נתן את השנייה ושחט לפניו אותו ואת בנו והתרו בו כו'.

וכי יש השתחוייה שאינה על הארץ ויכרעו כו'. — חסר כאן וכצ"ל: וכי יש השתחוייה שאינה על הארץ. איזו שיעור השתחוייה מן (דה"י ב' ז' ג') ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחו ר' אבהו מוסיף עד הודו לה' כי טוב ר' מנא מוסיף עד כי לעולם חסדו (וכ"ה ביומא פ"ג ה"ז) ר' יוחנן אמר כו'.

וחכ"א את שהוא נראה עמו אסור ואת שאינו נראה עמו מותר את שהוא נראה עמו גופו אסור כו'. — צ"ל את שהוא נראה עמו גופו ואת שאינו נראה עמו אינו גופו את שהוא נראה עמו אסור (והשאר מיותר).

ולית היא פליגא על ר' יוחנן כו'. — פי' זה ששנינו "ואת שאינו נראה עמו מותר".

ואילו במקומן ר' בא בשם רב כו'. — צ"ל: ואילו שלא במקומן הן ר' בא בשם רב זימנין דהוא אמר ע"ז של ישראל אין לה ביטול (פי' אבל ע"ז של גוי סבר רב לעיל פ"ג סוה"ב דמשברה אבר אבר והיא מותרת) וזימנין דהוא אמר משמשי ע"ז של ישראל אין להן ביטול (פי' אבל משמשי ע"ז של גוי משנה שלימה במ"ד פרק זה דבטלין) מ"ד משמשין כו' שנתפזרו אין להן ביטול לעולם משום ע"ז (פי' שכל אבן ואבן ע"ז בפני עצמה היא) שמע כו' שכן המשתחוה לע"ז של איברים (פי' שהיא של חוליות) אין להן ביטול לעולם (פי' כשנתפרקו החוליות שכל חוליא וחוליא ע"ז בפני עצמה היא וע' בבלי מ"ט ב') והתני ר' חייה אבני מרקוליס שנתפזרו יש להן ביטול כיצד הוא מבטלן ר' חייה בר אדא אמר ברוק (פי' בגוי הרוקק על ע"ז של חבירו וכ"ה למטה ה"ד "א"ל רוק עלה והוא לא מקבל" אבל גוי הרוקק על ע"ז שלו אינה בטילה כמו ששנינו במ"ה פרק זה) א"ר פינחס כאן בנזרקות לה (פי' שהן כתקרובת ע"ז ואין להן ביטול) וכאן בשאין נזרקות לה (פי' והן ע"ז עצמה ויש להן ביטול) כהדא כו' דידי אינון שמע ר' חייה רבה ומר ואית לאמיה בר (פי' שיפה אמר שיש ביטול לאבני מרקוליס) ולא ר' חייה רבה תניתה אלא מן דשמעה מיניה חזר וקבעה (פי' שר"ח שמעה מר"ש, ודלא כפ"מ).

חלילין של ע"ז אסור למוכרן. — צ"ל: אסור לשוכרן (וכן העתיק בר"נ פרק זה).

אע"ג דאת אמר אין דבר שיש בו רוח חיים נאסר כו'. — צ"ל: אע"ג דאת אמר אין דבר שלא נגמרה מלאכתו נאסר (כמבואר בבבלי י"ט ב') מתרין בו כו'.

ריב"נ בשם שמואל שמע לה מן הדא כו'. — פי' זה ששנינו גוי מבטל ע"ז שלו (וע' בבלי נ"ב א').

רב מתני בשם טעמא דאהן תנייא כו'. — צ"ל: רב מתנה בשם רב טעמא כו'.

בר קפרא אשכח חד עיזקא כו'. — ע' בבלי מ"ג א' מעשה זה בר' אלעזר הקפר, ומוכח שבר קפרא הוא עצמו ר' אלעזר הקפר; ועוד בברכות פ"ב ה"ח ר' חייה בר אדא בר אחתיה דבר קפרא אבל בפסיקתא רבתי פיסקא כ"ה (אלא דחסר שם שם אביו אבל מובא בשלמות בילקוט מלכים רמז רכ"א) חייא בן אחותו של ר' אלעזר הקפר, ואותו ענין בפסיקתא דר"כ פיסקא י"א חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא; ועוד במכילתא פ' בא (עה"פ והיה לכם למשמרת) ר"א הקפר ברבי אומר כו' שלא נחשדו על העריות ולא על לשון הרע ולא שנו את שמם כו', ואותו ענין בויק"ר פל"ב אות ה' בשם בר קפרא; וע' גיטין פ"ג ה"ז "תני בד קפרא אין לך אדם שאינו בא לידי מדה זו אם לא הוא בנו אם לא בנו בן בנו", ואותו ענין בבבלי שבת קנ"א ב' בשם ד' אלעזר הקפר.

צר חד טלי. — פי' ראה נער אחד, ודלא כפ"מ.

הדא אמרה ע"ז שעבדה ישראל אין לה ביטול כו'. — צ"ל: הדא אמרה ע"ז שזכה בה ישראל אין לה ביטול לעולם (פי' שהרי כאן לא זכה בה בר קפרא טרם שביטלה הגוי) ותיעשה כע"ז כו' (וכעין זה הקשו בבבלי מ"ג א') א"ר זעירא כל שהניחה מאליו היא בטלה אצל ישראל וכל שלא הניחה מאליו אינה בטלה אצל ישראל (פי' וכאן באונס אבדה הטבעת מהגוי) רב אמר בימוס לא בטל (פי' מפני שלעולם מקטירין עליו וכעין זה בבבלי נ"ג ב' דרב אמר בימוס שנפגם אסור) הא משמשיו (פי' הכלים שמשמשין בהן על הבימוס, ומה דאיתא בינתיים "רב אמר בימוס לא בטיל הא אם ביטלו כו'" מיותר כי כפול ומשובש) בטלין מחלפה שיטתיה דרב תמן אמר רב ששת בשם רב בשהילכו להן המהלכין דרך אחרת (פי' דזה ששנינו במ"ו "מפני שמעמידין אותן בשעה שהמלכים עוברין" היינו שהמלכים עוברין בדרך אחרת, וכעין זה בבבלי נ"ג ב' בשם ר' יוחנן) והכא הוא אמר הכן (פי' דבימוס לא בטל) כו' ואפי' תימר כאן וכאן בשלא קיטר רב כדעתיה דרב אמר מזו המתיך כוס לע"ז נאסר מיד (פי' וה"נ מאחר שעשאו לבימוס כדי להקטיר עליו הוי כאלו כבר הקטיר עליו אבל בימוס של מלכים אין עושין אותו על מנת להקטיר עליו אלא באופן שיצוה המלך).

מזבח צריך לפגם כל אבן ואבן מתניתא דחזקיה כו'. — צ"ל: מזבח צריך לפגם כל אבן ואבן ר' זעירא ר' יצחק בר נחמן בשם ר' הושעיה ר' חייה בר בא ר' לעזר בשם ר' הושעיה בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות מתניתא פליגא עלוי דחזקיה נתצת את המזבח הנח לו (פי' הרי שדיו בנתיצה וא"צ לפגם כל אבן ואבן) שברת את המצבה הנח לה תיפתר רדוף אחריהם עד שתקעקע ביצתם מן העולם (פי' שבזמן יהושע דוקא דיו בנתיצה שהרי צריכין לרדוף אחרי הגוים) ברם הכא שברת המצבה הנח לה מזבח עד שיפגם כל אבן ואבן (וע' בבלי מ"ה ב') כתיב לא תעשון כו'.

זעירא בר חיננה בשם ר' חנניה בשמכרה לצורך נחלקו כו'. — צ"ל: בשמכרה לצורף נחלקו כו' בשמכרה לעובדיה נחלקו אבל אם מכרה לצורף ד"ה כו' (כ"ה בתוספות רי"ד מהד"ק נ"ג א' ע"ש).

ודע שזעירא בר חיננה דירושלמי הוא זעירי או זעירא בבבלי. והנה באותו ענין דהכא איתא בבבלי נ"ג א' "זעירי בשם ר' יוחנן" והוא ט"ס וצ"ל "בשם ר' חגיגה" וכ"ה ברא"ש ור"נ שם; וע' ברכות רפ"ה זעירא בר חיננה אמר המקיז דם בקדשים מעל, ואותו ענין בבבלי שם ל"א א' בשם "רבי זעירא" והתואר "רבי" ט"ס וצ"ל "זעירא" בלי שום תאר לפניו וכן ליתא ברי"ף שם וע' ד"ס שם. וראיתי במבוא הירושלמי להר"ז פראנקל ז"ל ערך ר' זעירא כתב בלי שום ראיה דאפשר דהוא זעיר בר חיננא.

ר' יעקב בר אחא אמר בשם ר' יוחנן דברי הכל כו'. — חסר וכצ"ל: תני (תוספתא פ"ו) גוי שמכר ע"ז לעובדיה אסורה שלא לעובדיה מותרת ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן ד"ה כו' (פי' הרישא).

מלחמת יהושע אסורה במלחמת יהושע מותרת כו'. — צ"ל: מלחמת יהושע אסורה כמלחמת יהושע מותרת כו' כמלחמת דוד אסורה כו' תחרימם כמלחמת יהושע מותרת שהיא לעולם (פי' דכתיב לא תחיה כל נשמה לפיכך בכ"מ שהניחוה עובדיה לעולם ה"ז מותרת) מלחמת דוד כו' כמלחמת דוד אסורה שהיא לשעה (פי' שדוד השאיר הרבה מן הגוים למס עובד לפיכך גם אלו שברחו מארצם היו מקוים לחזור למקומם וע' בבלי נ"ג ב').

אילו בפני עצמן ואילו בפני עצמן אפי' מן מותר כו'. — צ"ל: אפי' כן מותר גוממיות שתחת האשכולות מותרות (פי' מפני שהיין שבהן לא נמשך) שבצידיהן אסודות (וכ"ה בתוספתא פ"ח).

[השלמות: תני ר' חנן. בשו"ת מהר"ח או"ז העתיק תני ר' חייא רובה אבל ברוקח סימן תצ"ה תניא ר' חנא.]

גת שפקקה גוי מבפנים אסורה כו'. — צ"ל: מבפנים מותרת (פי' שפקקה מצד פנים והיין לא נמשך כלום לכך מותרת) ומבחוץ אסורה שא"א שלא היה שם טיפה אחת צלולה ונוגע כו'.

ר' הונא בשם רב הקילוח כבור כו'. — צ"ל: הקילוח חיבור (כן העתיק בתמים דעים סימן ק"י וקי"ב) ר"ז בעי כו' הניצוק חיבור סבר ר' הונא מתנסך הבור כו' נתנסך הקילוח נתנסך הבור (כן העתיק בריטב"א דף נ"ו ב' וביאור זה שכן סבר ר' זעירא בדעת ר' הונא) ר' בא כו' חיבור סבר ר' הונא כשם שהבור מתנסך (פי' שאם נגע ביין שבבור היין נאסר כדתנן ירדו בבור מה שבבור אסור) כך הקילוח מתנסך (פי' שהיין שבקילוח דינו כיין שנמשך ואם נגע בו הגוי נאסר וע' בתמים דעים שם פירוש אחר) תמן אמרין בשם רב מגעו של גוי בקילוח אינו עושה יין נסך (פי' שכל זמן שלא הגיע לבור דינו כיין שלא נמשך וע' בבלי נ"ו ב') ר"נ בר יעקב אמר ובלבד בשותת (פי' שהיין יורד מעט מעט בהפסק בינתיים, אבל במקלח בלי הפסק הרי דינו כנמשך ועושה יין נסך).

כובשין עליו עד דתזחלון גובה כו'. — צ"ל: כובשין עליו עד דתזלפון גובה (פי' שימלאו כל היין לתוך חביות וכעין זה במו"ק רפ"ב זולף וגומר כדרכו) א"ר חנינה ידא אושיט אמר אייתון ניצרין (פי' ענפי אילן או של ערבה) וזחלון מתותי ידיה (פי' תוחבן תחת ידו לעכבו שלא יוכל לשכשך).

שמעון בר חייה הוה מתני לחייה בר רב כו'. — צ"ל: שמעון בר חייה הוה מתני לחייה בר רב מאימתי עושה יין נסך משיודע בטיב ע"ז אפיק רב רישיה מן כוותא א"ל (כעין זה בעירובין פ"א ה"א דף י"ט ע"ד ר' חנניה בר שלמיא הוה יתיב מיתנא לחייה בריה דרב אפיק רב רישיה מן כוותא א"ל כו'; שוב מצאתי בספר דור דור ודורשיו ח"ב פכ"ד שכתב בשם ה' שור שצ"ל "אפיק רב רישיה מכילתה" כאשר נמצא בכמה מקומות ע"כ ולא נמצא כן בשום מקום רק בירושלמי עירובין פ"א בלבד וגם שם הנוסח "כוותא" ולא "כילתא", ויש עוד כעין זה בפסיקתא דר' כהנא פיסקא ויהי בשלח (אות קי"ט) אודיקת סרח בת אשר, וע' ירושלמי ביצה פ"ח ה"ב ויבמות פ"ד הי"ב "אודיק רבי מן כוותא", ועו"ש פי"ב ה"ו "אודיק ליה ר"ע מן כוותא" וע' כתובות פי"ב ה"ג "אדיק להון בר קפרא רישא") הדא דאת אמר בלוקח עבדים מן הגוי (פי' עבדים ערלים ומאחר שהן בבית ישראל אינן עושין יין נסך קודם שידעו בטיב ע"ז וכן איתא במכילתא משפטים פ"כ, וע' בבלי נ"ז א' שיטה אחרת וע' בתוספתא פ"ג) אבל הגוי עצמו כו' (וכן הן דברי רב בבבלי שם).

ודע שביוחסין והסה"ד אחריו בערך שי"ן הביאו "שמעון בר חייה חוזאה מתני לחייה בר רב" והוא מט"ס ביוחסין וצ"ל: "שמעון בר חייה הוה מתני לחייה בר רב", ושמעון בר חייה סתם מוזכר עוד איזה פעמים בירושלמי ע' סה"ד שם, אבל שמעון בר חייה חוזאה הוא אחד ואין שני לו).

מ"ט דר' יונה שכבר ניטמו מהכשר בצירה כו'. — צ"ל: מ"ט דר' יוסי (פי' דאמר שלמשנה אחרונה אפי' לא הילכו עליהן שתי וערב מותר לדרוך עם הגוי בגת) שכבר ניטמו מהכשר בצירה (פי' שהבוצר לגת הוכשר, ע' בבלי ל"ט ב') מ"ט דר' יונה טהורים היו ד"ת (פי' דזה שאמרו הבוצר לגת הוכשר אינו אלא מדרבנן) כו' בדין היה שיהא אדם מטמא טיבלו ד"ת דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי תרומה צריכה שימור ואין הטבל צריך שימור ומפני מה אמרו אין מטמאין את הטבל משום דכתיב ונתתם את תרומת ה' לאהרן הכהן עשה שינתנו לאהרן הכהן בכהונתו וכאן הואיל ואין את יכול ליתנו לאהרן הכהן בכהונתו (פי' לפי שאין הגוי מפריש תרומה מטבלו) רשאי אתה לטמותו (כ"ה בחלה פ"ג סוה"ב והברייתא "בראשונה היו אומרים" כו' ישרה כנוסח שלפנינו ודלא כפ"מ שהפך ובלבל וגם פירושו מבולבל).

ולא טוחנין ולא בוללין עמו כו'. — צ"ל: ולא טוחנין ולא בוררין עמו (וכעין זה בשביעית פ"ה ה"ט ושם הנוסחא הנכונה ע"ש).

הורה ר' אמי לרדות עמו אסור (פי' שאסור לרדות פת מתנור עם נחתום שעושה בטומאה) ודכוותה לזלוף עמו אסור (פי' להוציא יין מגת ולמלא החביות עם ישראל שעושה בטומאה וע' מ"ש לעיל ה"ח).

אבל אין לו מלוה על אותו הבור שכן דרך כו'. — חסר וכצ"ל: אבל אין לו מלוה על אותו הבור מותר ושמואל אמר אפי' אין לו מלוה על אותו הבור (ונשמט מן "הבור" עד "הבור", וביאור זה דלשמואל בכל אופן אסור וע' בבלי סמ"ך ב' דאיתא בשם שמואל להפך וכדעת רב כאן) שכן דרך בעלי החוב כו' מ"ד והוא שיהא לו עליו מלוה על אותו הבור בתוך לפישוט ידיים (פי' דכמו שהוא מיקל שאינו אסור אא"כ יש לו מלוה על אותו הבור כן הוא מיקל שאינו אסור אא"כ מצאו עומד בתוך לפישוט ידיים שממקומו היה יכול ליגע) כו' כך נתנו פישוט ידים ביין נסך (פי' שאינו אסור אא"כ יכול לפשוט ידיו ממקומו וליגע, וע' בבלי ע' ב') כו' ומאן דמר אע"פ שאין עליו מלוה על אותו הבור ובלבד תוך לפישוט ידים ר' אבין בשם שמואל הלכה כר"ש ר' אבין בשם שמואל אני כפרת ר"ש שהיה או מתיר כו' (כן העתיק בשו"ת להרמב"ן סימן קע"ה).

אתא ארמייא קולתה ושפכון לגובה. — צ"ל: אתא ארמייא מן קולתה (פי' מתוך חמתו שבער בו ע' ערוך ערך קל ג') ושפכון לגובה (וע' שו"ת להרמב"ן סימן קע"ה שהעתיק "אתא ארמאה מן סילתיה וחפנון לגובה" והוא ט"ס).

היה לר' נימר אם היה נראה כו'. —צ"ל: היה לו דקל נימר אם היה נראה כו' (ע' בבלי ס"א ב') נראה עולה ויורד בו אסור כו' (ודלא כפ"מ שמהפך).

ר' הילא בשם ר' ינאי הלוקח כמוכר כו'. — צ"ל: ר' הילא בשם ר' ינאי השוכר כלוקח (פי' שהשוכר בית בחצירו של גוי דינו כאלו קנה אותו בית ואין דינו כרשותו של גוי דגם שכירות כמקח הוא) ותני כן אחד הלוקח ואחד השוכר ברשות הגוי בזמן שהיין של ישראל וישראל דר שם מותר אע"פ שאין עליו מפתח וחותם ואם אין ישראל דר שם מותר והוא שיהא עליו מפתח וחותם ובזמן כו'.