Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Avodah Zarah Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א"ר זעירא בפירות היתר היא מתניתא כו'. — כאן חסר ויש להשלים משביעית פ"ח ה"ו ע"ש.
היה עושה עמו חצי יום באיסור חצי יום בהיתר היה מוכר כו'. — צ"ל: וחצי יום בהיתר נישמעינה מן הדא (תוספתא מע"ש פ"ד ע"ש) היה מוכר כו'.
והכא כן נישמעינה מן הדא השוכר את הפועל כו'. — יש להחליף ולתקן וכצ"ל: והכא כן ר' ירמיה בעי שכרו לשבר חביות של יין נסך אפי' כן שכרו אסור נישמעינה מן הדא השוכר את הפועל להביא יין לחולה אם הביא חייב ליתן לו ואם לאו אין חייב ליתן לו אבל אם אמר לו להביא יין לחולה ממקום פלוני ותפוח לחולה ממקום פלוני בין הביא בין לא הביא חייב ליתן לו דמי רגליו נותן לו וכא לא דמי רגליו נותן לו (פי' ושכרו מותר) אסי אמר דמי יין נסך ביד גוי מותר (פי' שדין יין נסך קל מדין ע"ז ע' בבלי ס"ד א' ובתוד"ה ודילמא) דמי ע"ז ביד גוי כו' מסייעא לר' יוחנן גוי שהיה חייב מעות לישראל ואמר לו המתן עד שאמכור יין נסך ואתן לך עד שאמכור ע"ז ואתן לך אסור (כ"ה בתוספתא פ"ח) מה עביד לה ר' יונתן פתר לה מפני מראית העין (פי' דהשומע איך הגוי אמר לישראל שימכור ע"ז ויתן לו יאמר דע"ז זו נתן לו ישראל למוכרה) מתניתא מסייעא לר' יונתן כו' ע"ז ונותן לו מה עביד לה ר' יוחנן אני אומר שמא החליף (פי' דאפשר שהמעות שלקח בעד ע"ז הניח לעצמו ובמקומן נתן לו מעות אחרות) הכל מודין בחליפין שאסורות.
א"ר חנינה מחלוקת ר' ישמעאל ורבנן כו'. — צ"ל: מחלוקת ר' ישמעאל ב"ר יוסי ורבנן ר' ישמעאל ב"ר יוסי אמר מותר ורבנן אמרין אסור ר' לעזר בשם רבי הושעיא כו'.
כדי שלא יהא החמור מקפיד. — צ"ל: כדי שלא יהא החמר מקפיד.
ואין תעבדיניה כיין ביין מחלוקת ר"מ וחכמים. — צ"ל: מחלוקת רשב"ג וחכמים (פי' דבמשנה י"ג סבר רשב"ג דמותר למכור לגוי חוץ מדמי יין נסך שבו והיינו ביין ביין דוקא אבל ביין לתבשיל אף רשב"ג מודה שאסור כמבואר למטה הי"ג).
אפי' רותחין יהו אסורין מאחר שדרכן ליצון דתני כל נותנין כו'. — יש להחליף הגירסא וכצ"ל: מאחר שדרכן ליצון ר' יסא בשם ר' יוחנן דר' שמעון היא (פי' כוותיה אתיא משנתנו) דתני כל נותני טעם בין לשבח בין לפגם אסור ר"ש אומר לשבח אסור לפגם מותר רשב"ל אמר מה פליגין בשהשביח ואח"כ פגם אבל פגם ואח"כ השביח אף ר"מ מודה ר' יוחנן אמר היא השביח ואח"כ פגם היא פגם ואח"כ השביח היא המחלוקת תמן תנינן וכן שעורים שנפלו לתוך הבור של מים אע"פ שהבאישו מימיו מותרין והדא מתניתא מהו על דעתיה דר' יוחנן במחלוקת על דעתיה דרשב"ל ד"ה ר' יוסי ב"ר בון אמר שמועתא כן ר' יוחנן אמר במחלוקת רשב"ל אמר ד"ה.
דשיתומהון דרבנן מעשה מגף. — צ"ל: דשיתומהון דרובה מעושה מגף (פי' דלנקוב מגופה ישָׁנה יותר קשה מעושה מגופה חדשה).
דתני בראשונה היו אומרים כו'. —בבבלי ל"א א' יש נוסח אחר בשמות הללו ע"ש.
א"ר חנינה ואנא יכיל קיים אין הוה כו'. — צ"ל: ואנא יכיל קיים תריהון אין הוה כו'.
אמרין נקרוץ נסדר לאילין כובייא. — צ"ל: נקרוץ נבדר (פי' נפזר) לאילין כובייא (כן העתיק במ"כ על ב"ר פפ"א).
ר' לעזר ב"ר יוסי הדא דתימר להאמינו כו'. —צ"ל: ר' לעזר ב"ר יוסי בשם ר' תנחום בריה דר' חייא דכפר אגין הדא דתימר כו' (כן העתיק הר"ש במקואות רפ"ח).
בעון מר' אבהו חלוט שלהן מהו כו'. — פי' שחלוט של גוים מותר כדאיתא לעיל פ"ב סוה"ח (מ"ב ע"א).
מעתה לא נחוש לחלתן. — פי' דחלת גוים אין בה קדושה כדאיתא בסוף ערלה.
שהפליגה יותר מארבעת מיל אתא עובדא כו'. — בב"י יו"ד סימן קפ"ט בשם סמ"ג העתיק בשהפליגה ארבעת מילין בין טבריה לציפורי אתא עובדא קומי רבי ואכשר.
הוון בעיין מימר מה שעל השלחן אסור בתוך פישוט ידיים כו'. — צ"ל: פה שעל השלחן אסור אפי' חוץ לפישוט ידיים ומה שעל הדולפקי מותר אפי' בתוך פישוט ידיים ולא כן כו' אלא כיני מה שעל השלחן אסור ובלבד תוך פישוט ידיים ומה שעל הדולפקי מותר אפי' תוך פישוט ידיים (וע' ב"י יו"ד סימן קכ"ט בשם הרשב"א בתוה"ב שהגיה באופן אחר: "אלא כיני מה שעל השלחן אסור אפי' חוץ לפישוט ידיים ומל שעל הדולבקי מותר ובלבד חוץ לפישוט ידים" ולפ"ז הוא לחומרא, אבל מתוך הלשון "כשם שנתנו פישוט ידים בטהרות כך נתנו פישוט ידים ביין נסך" משמע שלקולא הוא שכן שנינו בטהרות פ"ז מ"ג "אין טמא אלא עד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו וליגע" והכי משמע נמי לעיל פ"ד הי"א וע"ש מ"ש בזה, עמ' 573).
א"ר יוחנן לית כאן אסורות (פי' דזה ששנינו במ"ז ואם אמר לו הוי מוזג ושותה אף חביות סתומות אסורות כששהה כדי שיפתח ויגוף ותיגב אין הלכה כן) אלא מותרות (פי' שמאחר שאומר לו הוי מוזג ושותה אין הגוי מפחד עוד מבה"ב שהרי ברשותו הוא עושה וגם אם היה פותח את הסתומה לא היה חושש לסותמה או שהיה מודיע לבה"ב אם היה סותמה) א"ר זעירא אית כאן אסורות דאין מטה ביה (פי' שאם היה מגיע בה"ב לביתו בשעה שהגוי עוסק בפתיחה או בסתימה) הוא מודע ליה ואין לא מטה ביה לא מודע ליה דלא יהא שלים ליה טיבו (פי' שאם לא יגיע בה"ב לביתו בשעה שיפתח הגוי את החבית הסתומה וישתה ממנה יחזור הגוי ויסתמנה ולא יודיע לבה"ב כדי שלא יהא צריך להחזיק טובה לישראל בעד יינו ששתה).
בשלום בולשת ובמלחמת בולשת. — פי' שאותה בולשת יש לה מלחמה באותה העיר אבל אם יש מלחמה לבולשות אחרות חוץ לעיר ואפי' סמוך לעיר הפתוחות אסורות.
תני בר קפרא במשלח בבתים. — צ"ל: במשלח במתנה (פי' ששלח לו חבית זו יותר על שכרו ואינה אלא מתנה לכך מותר לומר לו קודם שנכנסה לרשותו תן לי את דמיה, אבל בזמן ששלח לו חבית זו בשכרו אסור לומר לו אפי' קודם שנכנסה לרשותו תן לי את דמיה שבדיניהם יכול לשלם לו שכרו בשוה כסף ואפי' ביין נסך והרי זה כאלו מכר לו יין זה).
ר' שמואל כל גרמא אמר שאסור כו'. — צ"ל: ר' שמואל בשם ר' זעירא כל גרמא אמרה שאסור (כ"ה באו"ז ע"ז סימן רמ"ז).
א"ר זירא הדא למעלן איתאמרת כו'. — ע' הנוסח בערלה פ"ב ה"ז ומשם יש לתקן כאן בסוגיא זו וע' מ"ש שם (עמ' 137).
מה שלי בשלך אסור אף שלך כו'. — צ"ל: מה שלי בשלך אסור וענוש כרת אף שלך בשלי אסור וענוש כרת (פי' כן סבר ר' ישמעאל אבל משנתנו חלוקה על העונש ע' למטה).
ויותר נראה להגיה באופן אחר: מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור אי מה שלי בשלך אסור וענוש כרת אף שלך בשלי אסור וענוש כרת ולאו ר' ישמעאל כו' (ונשמט בטעות מן "אסור" עד "אסור", וע' בבלי קידושין נ"ז ב'; והענין כאן "ולאו ר' ישמעאל אמר" כו' פי' וכי לא אמר ר' ישמעאל, ודלא כפ"מ שהמשיך מלת "ולאו" למעלה "ענוש כרת ולאו").
ר' יוסי בשם ר' חנינה בעי. — צ"ל: ר' יוסי בר חנינה בעי.
איסורי הנייה מהו שיבטלו בצירוף כו'. — צ"ל: מהו שיבטלו בריצוף (פי' כשנתרסקו ונימוחו ואינן ראויין עוד להתכבד בהן וע' ערוך ע' רצף) והתנינן שור הנסקל (פי' וא"א לפרש בשור בשור שהרי ניכר הוא בין שחוט לנסקל וע"כ בשרצפו מיירי) כו' ידלק השק א"ל אילו איתותבת תמן יאות הוה (פי' אילו הקשית קושיא זו כשהיינו עוסקין בע"ז היה זה דבר חכמה אבל לא עתה כשהגעת לערלה.
ר' שמואל בר נתן בשם ר' חמא הלכה כו'. — צ"ל: בשם ר' חמא בר חנינה הלכה כו' (וכעין זה בשבת פ"ג ה"א דף ה' ע"ד ועוד איזה מקומות).
עד דלא איתאמר הדא מילתא לא הוינן ידעין דו כן כו'. — צ"ל: לא הוינן ידעין דו מודין חכמים לרשב"ג דילמא לא איתאמרת (ומה שבינתיים מיותר) אלא מודה רשב"ג לחכמים (פי' ביין לתבשיל שהוא אסור).
ר' יוסי בשם ר' יוחנן הלכה כרבי, כלי פפייר כו'.— יש להפך הגירסא וכצ"ל: ר' יוסי בשם ר' יוחנן הלכה כרבי ריבר"ב בשם שמואל הלכה כרבי, כלי פפייר שזפתן גוי מחלוקת רבי וחכמים תני כו' ושל בטבוט ושל עץ מנגבן (וכ"ה בבבלי ע"ה א' ותוספתא פ"ט) של שיפה כו'.
תני ר' הושעיה צריך להטביל כו'. — צ"ל: תני ר' הושעיה כלי תשמיש של מתכות צריך להטביל כהדא כו' שאלון לר' ירמיה אמר צריך להטביל אמרין נצא לחוץ ונלמד נפקון ושמעון ר' יעקב בר אחא שמעון בר בא בשם ר' יוחנן לא שנו אלא לוקח לפי שיצאו מטומאת הגוי ונכנסו לקדושת ישראל אבל שואל מותר מעתה אפי' כלים (פי' שאינם לתשמיש אוכל נפש) ר' הושעיה כו'.
[השלמות: הדא דתימר בסכין קטנה (פי' שמשתמשין בה בצונן) אבל בסכין גדולה (פי' שמשתמש בה בחמין, ע' בר"נ).]