Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Bava Batra Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מאן אית ליה שור המועד לג' ימים לא ר' יודה דתנינן כו'. — צ"ל: לא ר' יודה (ב"ק פ"ב מ"ו) ותנינן תמן (בפרקין מ"ג) ר' יודה אומר לא אמרו כו'.
ר' יהושע בן לוי בשם ריש לקיש המוכר צאן כו'. — צ"ל: ריש לקיש בשם ר' ינאי המוכר צאן כו' (וכ"ה בקידושין פ"א ה"ד).
וחשוד אדם לומר על מי שאינו בנו שהוא בנו דילמא בנכסי הגר כו'. — צ"ל: על מי שאינו בנו שהוא בנו א"ל הרי כל רבותינו כו' (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב מלמטה בעמוד זה).
לקנות וולדותיה קנה לקנות היא וולדותיה לא קנה. — צ"ל: לקנות וולדותיה לא קנה לקנות היא וולדותיה קנה (וכ"ה בקידושין פ"א ה"ד) כו' כאחד מאיבריה תני המוכר עוברי בהמתו כו' (פי' בעוד שלא נתעברה, ודלא כפ"מ).
רב אמר אין חזקה לבורח כו'. —צ"ל: רב אמר יש חזקה לבורח (פי' וכאיכא דאמרי בבבלי ל"ח ב') ויש חזקה מארץ לארץ (פי' ומשנתנו בשעת חירום וכמו שאמר רב לעיל) שמואל אמר אין חזקה לבורח ולא מארץ כו'.
שתי אבטניות כגון שלומי ונבירו והירדן מפסיק כו'. — במאה שערים להעיטור וכן בעיטור אות מ' מודעה העתיק "שלומי ונמוכי" ובבבלי בכורות נ"ה א' "נמר ונמרי" ובערוך ע' אבטליות "שולנמי ופטורי" וכעין זה בפירוש הקצר שעל הירושלמי כאן ובתוספתא בכורות פ"ז "השולמי ומנרי".
ריב"ח שאל לר' יוחנן ערר מהו שיצריך ב"ד כו'. — יש להחליף הגירסא וכצ"ל: ערר מהו שיצריך ב"ד ואית דמרין ריב"ח שאל לתלמידיו כו' ר' חייה בשם ר' יוחנן ערר צריך ב"ד ר' יסא בשם ר' יוחנן ערר אין צריך ב"ד שמואל אמר אפי' ערר כו'.
ערר ג' שנים הראשונות אמר לו אתה מכרת לי כו'. — צ"ל: ערר ג' שנים הראשונות ובאחרונה (פי' בסוף שש שנים) אמר לו (פי' מחזיק למערער) אתה מכרת לי אתה נתת לי מתנה (פי' ועל סמך זה החזקתי שש שנים) אם מחמת טענה הראשונה ערער (פי' זה שערער בג' ראשונות חזר וערער בסוף שש שנים מחמת טענה ראשונה אע"פ שכבר עברו בין ערר ראשון לאחרון יותר מג' שנים) אינה חזקה ואם מחמת טענה אחרת ערער ה"ז חזקה שכל טענה שמקצתה בטלה כולה בטלה (ע' תוספתא פ"ב ומלחמות לרמב"ן פרק זה) שמואל אמר כו'.
ת"ת מודה ר' יהושע כו'. —צ"ל: מודה ר' יהושע באומר לחבירו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהיא של אביו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נ.אמן בשלא אכלה שני חזקה אבל אם אכלה שני חזקה נאמן שלא מת אביו מתוכה אבל אם מת אביו מתוכה אפי' אכלה שני חזקה אינו נאמן כהדא ראובן כו' (וכ"ה בכתובות פ"ב ה"ב).
רב אמר בשנתת ע"פ ב"ד נתת כו'. —צ"ל: רבנן דתמן אמרין בשנתת כו' (כ"ה בכתובות שם).
לית כאן שותף שותף אין לו חזקה כו'. — צ"ל: לית כאן שותף שותף יש לו חזקה כו' והן דתימר כי שותף יש לו חזקה בשאינו עומד שם (כן העתיק בעיטור הלכות מודעה ע"ש, וביאור "בשאינו עומד שם" שלא ירד לשדה זו של שותפות ואינו לוקח חלק הימנה).
דמר ר' יוחנן אריס שהוריד אריס אין לו חזקה כו'. —צ"ל: אריס שהוריד אריס יש לו חזקה שאין דרך אריס להוריד אריס אבל אדם שמפקח על נכסי אשתו והוריד אריס תחתיו אין לו חזקה שדרך כו' (ע' בבלי מ"ו ב').
והתני המוכר לחבירו ונתעצל כו'. — צ"ל: תני (תוספתא פ"ב) היו הן הראשונים והן האחרונים נמצאו זוממין בראשונה אין לו כלום שניה הרי בידו שנה אחת שלישית הרי בידו שתי שנים א"ר זירא הדא אמרה עד זומם אין נפסל בב"ד אלא מעצמו הוא נפסל (וכ"ה במכות פ"א סוה"ח וע' הביאור בב"ק פ"ז ה"ד).
נהגו השותפין להיות מתרין זה לזה בתרנוגלין כו'. — צ"ל: להיות מוותרין זה לזה בדברים הללו א"ר יוסי מתניתא אמרה כן שניהן אסורין להעמיד ריחיים ותנור ולגדל תרנוגלין מפני שנדרו הנייה זה מזה הא אם לא נדרו הנייה זה מזה סתמן כמוותרין אלו לאלו (ע' גדרים פ"ה ה"א).
א"ר הושעיה לא אמרו אלא בחצר כו'. — צ"ל: א"ר זעירא לא אמרו אלא למטה מארבע אמות (פי' אז יש לחלון צורית חזקה) אבל למעלה מארבע אמות אינו מעכבו (פי' ולכך אין לו חזקה) שמע ר' הושעיא והוה כו' (וע' בבלי נ"ט א').
זיז היוצא טפח מוציאו את אפי' כמה למשוך כמה כו'. —צ"ל: אפי' כמה (פי' לאורך באויר) במשך כמה (פי' ברוחב וע' בבלי נ"ט ב') נתן בר הושעיא בחולק את ביתו (פי' לבאר הא דתנן בפ"י רצה בונה חדר לפנים מביתו).
הפותח חלון בכותל חצירו במעמד חבירו ד' אמות כו'. —צ"ל: הפותח חלון בחצר חבירו במעמד חבירו רבי אומר פותח בשמאל כו' הוינא בעית לעינך כו' מגחך הוינא בהאי גברא (כן העתיק בנימוקי יוסף פרק זה דף קע"ה ע"א וע' עיטור הלכות מודעה שנעתק בשיבוש ולפי מה דאיתא בבבלי נ"ט ב' צ"ל "רבי חייא אומר").
היו חמשה פתחים זה לפנים מזה שיעור כולן כמלא מקדח. — פי' דתנן באהלות פי"ג מ"א חלון שהוא למאור שיעורו מלא מקדח (פי' להביא את הטומאה), ועו"ש במ"ב חלון שהיה לאויר שיעורה כמלא מקדח (פי' דמאחר שהיא לאויר למאור היא נעשית) בנה בית חוצה לה (פי' ואין האור נכנס עוד בה) שיעורה בפתח טפח ע"כ; וכאן צ"ל: חמש חלונות זו לפנים מזו שיעור כולן כמלא מקדח (פי' דמאחר שהן חלון כנגד חלון כולן עשויין למאור וכהחיצונה כן הפנימית כולן שיעורן כמלא מקדח).
ודא מסייעא למאן דמרין כו'. — צ"ל: ודא מסייעא למאן דמר בנה חלון שהיא פתוחה לאיסטוו (פי' במוסף הערוך ערך אסטווה א' שהוא אהל מפולש מצדיו ואין עליו אלא תקרה בלבד, וע' מ"ש בשבת פ"א דף ב' ע"ד, עמ' 147) לא נעשית אלא להכניס את האורה (פי' שהאיסטוו כולו פתוח ומאיר) מכיון שהיא מביאה את הטומאה כמלא מקדח יש לה חזקה (וע' במרדכי פרק זה רמז תקנ"ו ובעיטור הלכות מודעה).