Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Bava Metzia Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א"ר לא משנים אוחזין בטלית דר' חייה רובה כו'. — צ"ל: משנים אוחזין בטלית למד ר' חייה רובה מכיון שתפוש בחצייה לא כמי שמביא עדים כו' הדא דמייא לה א"ר יוחנן אם מזו שבועת תקנה היא (דברי ר' יוחנן אלו נמצאין למטה, ע"ש) רבה בר ממל כו' סליקו להן דרב ביניי (פי' שם חכם וע' מ"ש בכתובות פ"א ה"י, עמ' 378) ואמרו ליה אין מוסרין שבועה לחשוד (פי' ומאחר שהוחזק כפרן אין מוסרין לו שבועה וכר' יוחנן, וביאור הפ"מ רחוק).
ר' חונא אמר שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות משוה פרוטה כו'. — צ"ל: ואין לי בה פחות מחצייה תני שנים שהיו תופסין בשטר כו' (ומה שבינתיים מיותר כאן ושייך למעלה).
זה אומר חצייה שלי וזה אומר שלישה שלי כו'. — צ"ל: זה אומר כולה שלי וזה אומר שלישה שלי האומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות מחמשה חלקים והאומר שלישה שלי ישבע שאין לו בה פחות משתות כללו של דבר אינו נשבע אלא על חצי שתובעו (וכ"ה בתוספתא פ"א).
בחמור ובמשאוי שלשתן שוין. — פי' דה"ל כאחד רוכב ושנים מנהיגין ויחלוקו מאחר שהחמור והמשאוי הן בחזקתן משא"כ לקמן פ"ג מ"ה דהתם המעות הן אצל שליש (וע' בבלי ג' א' שחילקו באופן אחר) ומ"מ הוא שלא כפרש"י בקידושין ס"ה ב' שכתב דהחמור והמשאוי יהיו מונחין עד שיבא אליהו.
אילו אמר זכה לי זכה הוי לית ש"מ כלום. — חסר כאן וכצ"ל: אילו אמר זכה לי זכה אם משנתנה לו אמר אני זכיתי בה תחלה לא אמר כלום הא עד שלא נתנה לו אפי' אמר זכה לי לא זכה (ונשמט מן "זכה" עד "זכה") הוי לית ש"מ כלום.
חזקיה אמר בשכר הלבלר היא מתניתא. — ע' מ"ש ביאור זה בגיטין פ"ח ה"ג (עמ' 423), ופירוש הפ"מ כאן דחוק.
א"ר בא בר מינא קשיא לן הויתא חזר ותייתר ממציאתו. — צ"ל: קשיא לן הויתא ותייתר ממציאתו (פי' שהוקשה לו על רב דמאחר שלא ידעתי ממציאה זו הרי היתה מותרת לאריסי, ומלת "חזר" נכפלה בטעות).
א"ר לא דמר ר"ש אכן כו'. — צ"ל: א"ר לא (פי' הוא ר' אילא) לא דמר ריש לקיש אכן כו'.
התיבון בעדים לא אסרו זה אלא מפני זה. — צ"ל: התיבון הרי שמצאה בעדים לא אמרו זה אלא מפני זה.
הכא את מר גובה (פי' בכותב דאיקני שאינו גובה ממשועבדים מ"מ הוא גובה מבני חורין) והכא את מר אינו גובה (פי' באין בו אחריות לר"מ דאינו גובה אפי' מבני חורין) לא דמי מי ששיעבד מקצת כו' (פי' בכותב דאיקני היינו בשכתב לו אחריות מה שיש לו עתה ומה שיקנה להבא ואף שאינו גובה ממה שיקנה וישעבד להבא מ"מ הוא גובה ממה שהיה לו קודם שלוה ושיעבד אחר שלוה) כל עיקר (ופי' הפ"מ בסוגיא זו וביאור שלו על "דאיקני" אינו מחוור ודחוק מאד ואינו כסגנון הירושלמי וכבר רמזנו ע"ז בב"ק ר"פ עשירי).
א"ר לעזר שאני אומר כתב ללוות ולא לוה. — פי' לכך סבר ר"מ ביש בהן אחריות לא יחזיר, אבל אם ידוע שלוה מחזיר ולא חיישינן לפרעון ולקנוניא וכ"ה בבבלי י"ג ב'.
ותלתיהון מיתברו וחכמים כו'. — צ"ל: ותלתיהון מיתברו (פי' שתברא על שלשתן) אם אין בהן אחריות נכסים יחזיר מפני שאין ב"ד נפרעין מהן דר"מ מפני שאין ב"ד נפרעין מהן אבל אם ב"ד נפרעין מהן לא יחזיר (פי' אף שנודע שלוה דחיישינן לפרעון ולקנוניא) וחכמים אומרים כו'.
תני מצא גיטין וכתובות כו'. —צ"ל: מצא גט וכתובה (פי' שתיהן כאחת) ה"ז יחזיר לאשה כתובה היא חזקה (פי' אף לגט שאם הגט נפל מהאיש עד שלא נתנו לה, כתובה מה בעיא אצלו כיון שעדיין לא גירשה).
שטר שלוה בו ופרעו לא יחזור ויגבה בו כו'. — צ"ל: לא יחזור וילוה בו כו' ר' יסא בשם ר' יוחנן ואפי' לבו ביום (פי' אפי' אם ירצה לחזור וללוות בו אחר שפרעו באותו יום שפרע אסור, וע' בבלי י"ז ב' דאוסר אפי' אם לוה ופרע באותו יום שלוה אינו יכול לחזור וללוות בו ביום) כו' הכא את מר אפי' לבו ביום (פי' וש"מ שאדם עשוי לפרוע ולחזור וללוות באותו יום) והכא את מר (לעיל סוה"ו) אם זמנו יוצא לבו ביום יחזיר (פי' שאין אדם עשוי ללוות ולפרוע בו ביום) א"ל אדם מצוי לפרוע וללות לבו ביום ואין אדם עשוי ללות ולפרוע לבו ביום.
הוא הזמן והן העדים כו'. —פי' שאם קרה הדבר שבאותו יום שלוה פרע למה לא יחזור וילוה בו באותו יום.
אם היה אישר הדיינין ה"ז יחזיר כו'. —פי' במצא גיטי נשים ושיחרורי עבדים כו' דמשנה ז'.
לעולם אין סימפון כשר עד שיצא מתחת ידי המלוה בכתב ידי הלוה והתנינן כו'. — באו"ז סוף פרק זה העתיק "לעולם אין סימפון כשר עד שיצא פתחת ידי הלוה או ידי שלוחו והתנינן כו'" וכתב על זה המגיה שם "שכן היתה גירסת ברצלוני ובה"ת והטור ובחנם תמה עליהם בש"ך ח"מ סש"ה אות נ"ב", אבל לדעתי ברור שיש באו"ז שם השמטת סופר והעיקר כמו שהעתיק האו"ז עצמו בסנהדרין סימן ע"א "עד שיצא מתחת ידי המלוה בכתב ידי לוה או בשלוחו והתנינן" כו', וזה נעלם מהמגיה בב"מ שם.