Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Bava Metzia Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
קרט בקרט שרי (פי' "קרט" ביונית רביע והוא דינר כסף שהוא רובע סלע וכן מוכח בשקלים פ"ב ה"ד) לקן בלקן אסור (אפשר דלקן הוא כמו "נסכא" בבבלי והן חתיכות של כסף שאין עליהן צורה).
אברוקלון באמבירוקלון. — פי' בערוך ע' אנבאות "אמבורוקלין" בלשון יונית כריכות של יריעות, והוא מפירוש ר"ח מובא בשמ"ק כאן, ומשם במראה הפנים ע"ש.
סלקון גבי ר' יוסי לגדפה. — צ"ל: סלקון לגבי ר' יוסי למילפה (וכעין זה בקידושין פ"א ה"ו) אמרין כו' אוף הכא בעל הפרה צריך להביא ראייה.
מבתר כן אין חזר ביה לא חזר ביה הדא דתימר בעני כו'. — צ"ל: אין חזר ביה חזר ביה הדא דתימר בעשיר אבל בעני נעשה נדר (כן העתיק באו"ז הלכות צדקה סימן ז' וב"י ח"מ סימן רס"ג סעיף ב', אבל מתשובת מהר"ם שהביא במרדכי מגילה פ"ב משמע שהיה לפניו כנוסח שלפנינו בירושלמי וע' בשו"ת מהר"ם בר"ב ד' לבוב סימן קנ"ב).
ר' יצחק מקשי מה נן קיימין אם בשקנו כו'. — פי' נסתפק לו בדעת ר' אבהו אם הוא סובר דמעות קונות מה"ת וכשאמר לו נשרפו חטיך בעלייה אינו צריך להשיב המעות או שצריך להשיב המעות אלא שמאמינין לו ואינו צריך שבועה שנשרפו.
בר נש דיהיב לחבריה עשרה דינרין א"ל אית לי גבך מאה דינרין מהדין ביתא כו'. — צ"ל: אית לי גבך מאה גרבין (פי' חביות של יין) מהדין ביתא (פי' ובבית זה היו הרבה חביות של יין) שרי (פי' ואין בזה משום רבית דאוזולי אוזיל גביה) כו' בית אינו מצוי ליפול (פי' והוא מוכר לו חביות המצויות אצלו ואפי' אם התחייב ליתן לו מאה חביות אלו לאחר זמן אין בזה משום רבית) כרם מצוי הוא לישרוף (פי' שמצוי שדפון בגפנים ומעט יאסוף והוא נותן לו בזול משום שהקדים לו המעות אע"פ שהיין יהיה ביוקר ולא יהא מצוי אצלו. וראיתי בעיטור ח"א מאמר קנין שהעתיק "בית אינו מצוי לישרף כרם מצוי לישרף" ובהגהות מרדכי כאן סימן תמ"ט העתיק בשם העיטור "בית אינו מצוי ליפול כרם מצוי לישרף" וגירסא משובשת היא וע' רמב"ם פ"ו ה"ז ממלוה).
ותייא כהן תנייא דתני הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע. — צ"ל: הנושא והנותן בדברים מוסרין אותו למי שפרע (פי' דיש בזה מחלוקת ולמטה ה"ג תני דאין מוסרין אותו למי שפרע אבל רשב"ל דסבר משיכה קונה מה"ת א"כ למה בנתן לו מעות וחזר בו מוסרין אותו למי שפרע והרי אין מעות קונות אף מדדבנן וע"כ דמשום דברים בלבד מוסרין אותו למי שפרע).
רב אמר שיעור הוא. — פי' שאם עלתה האונאה ארבע כסף כמו ששנינו שהוא שיעור אונאה חייב להחזיר אבל אם האונאה פחות משיעור זה אינו חייב להחזיר, ונראה דהיינו נמי דאיתא בבבלי נ"ה א' "אין אונאה לפרוטות" פי' עד ד' כסף כשיעור המשנה, והמפרשים נחלקו בזה דרש"י כתב דיש אונאה באיסר והרא"ש כתב מעה והרמב"ם בפי"ב ה"ד ממכירה כתב יותר מפרוטה משהו.
ר' יוחנן אמר לית הוא שיעורא רב אמר כו'. —יש להפך ולתקן הגירסא וכצ"ל: ר' יוחנן אמר לית הוא שיעורא (פי' שד' כסף שבמשנתנו אינו אלא משל לשתות אבל לאו דוקא אלא אפי' פרוטה אם היא שתות יש בה אונאה וכדתני לוי) תני לוי האונאה פרוטה וההודאה פרוטה (וכ"ה בבבלי נ"ה א') רב אמר כל הנושא ונותן במנת שאין לו אונאה יש לו אונאה (ע' בבלי נ"א א') הונאה עצמה מהו תני נקנה המקח חוזר לו הונייתו דברי ר' יהודה הנשיא ר' נתן אומר רצה מבטל מקחו (וע' בבלי ג' ב' ונ"א א' דמפיך דרבי לר' נתן ודר' נתן לרבי, ותוספתא פ"ג מסייעא לבבלי).
היא הונייתו ומצטרפין עד שתות. — צ"ל: היא והונייתו מצטרפין לשתות.
מכר לו שוה חמשה בששה לא הספיק כו'. — ע' באו"ז ב"ב סימן ס"ג שהעתיק "מכר לו שוה שש בחמש לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע", ובספר מאה שערים לבעל העיטור ב"ב מ"א א' העתיק: "מכר לו שוה חמשה בששה לא הספיק כו' עד שהוקיר ונעשה מטבע" ושתי הגירסאות משובשות.
כך בטל מזה תמן תנינן ארבע מדות כו'. — צ"ל: כך בטל מזה מתניתא פליגא על ר' יוחנן דתנינן תמן ארבע מדות כו' ותימא (פי' הא דא"ר יוחנן דשניהן יכולין לחזור בהן) כהן תנא כו'.
חזקיה אמר לצורפה בירושלים כו'. — צ"ל: חזקיה אמר בא לצורפה (פי' שרצה להחליף פרוטות של מע"ש בסלע כסף ע' מע"ש פ"ד מ"ב) בגבולין מצרפה ביפה בא לחללה בירושלים מחללה ברעה (פי' כאילו היא רעה שנוטל פרוטות פחות מביפה).
ותנינן ה' חומשין הן ולא תנינן עד שיהא בחומשו ש"פ. — צ"ל: ותנינן ה' פרוטות הן ולא תנינן כו'.
[השלמות: נותנה למעשר שני כו' יעקב בר זבדי כו'. צ"ל: היו יעקב בר זבדי ר' יוחנן בשם ר' סמיי (וכעין זה במע"ש פ"ד ה"ב [נ"ד רע"ד], כי א"א שר' יוחנן יאמר בשם ר' סימון; וע"ע מעשרות פ"א ה"א [מ"ח רע"ד] ר' יוחנן בשם ר' סיסיי, צ"ל ג"כ ר' סימיי כ"כ בדורות הראשונים ח"ב עמוד 56).]