Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Berakhot Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
[השלמות: תיפתר באילין כופרניא. — ע' במ"ה ז"ח פי בראשית.]
ר' זעירא בשם רב ירמיה ספק כו'. —כמה פעמים מצינו בירושלמי שר"ז אומר בשם ר' ירמיה כמו לקמן רפ"ג, ופ"ו ה"ו (דף י"ד ע"ד) ועוד שם ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא (ומזה מוכח שר' זעירא היה תלמיד לר' ירמיה); וגם נמצא הרבה פעמים להפך כמו לקמן פ"ב ה"א (דף ד' ע"ב) "ר' ירמיה בעי מר' זעירא" ורפ"ג "ר' ירמיה שאל קומי ר' זעירא", ובפ"ג ה"ה (ו' ד') "ר' ירמיה בשם ר' זעירא" ועו"ש "ר' ירמיה ר' זעירא בשם רב"; וענין זה הוא שיש הפרש בין רבי ירמיה לרב ירמיה שרב ירמיה סתם בירושלמי הוא רב ירמיה בר אבא שהיה תלמיד חבר לרב (בבלי ברכות כ"ז ב') ורבו של ר' זעירא (דירושלמי או "ר' זירא" דבבלי ע' בבלי תענית י"ב ב' וב"ב מ"ז ב') ור' ירמיה בר אבא זה היה בבבל ולא נמצא בשום מקום שעלה לא"י (ואע"פ שלרש"י בחולין ע"ו ב' ד"ה "להא שמעתא" ר' ירמיה סתם שעלה לא"י הוא ר' ירמיה בר אבא ע"ש הנה אין דבריו נכונים בזה: חדא דבחולין שם מבואר דכשעלה ר' זירא לא"י כבר מצא שם לר' ירמיה סתם אבל ר' ירמיה בר אבא עדיין היה באותו זמן בבבל כדמוכח בחולין דף נ"ז ע"א וע"ב, ועוד שלמטה אוכיח שר' ירמיה סתם הוא "בר תחליפא") והוא נקרא בשם התאר "רב" כמנהג חכמי בבל; אבל ר' ירמיה סתם שעלה לא"י מכונה בתאר "רבי" כמנהג חכמי א"י, והוא היה תלמידו של ר' זעירא. ובשם התאר יש להכיר בין ר' ירמיה בר אבא לר' ירמיה סתם, אלא שבדפוס נשתבשו התוארים והחליפו מרב לרבי ומרבי לרב. וע' ירושלמי שבת פ"א ה"ו (דף ג' ע"ב) רב ירמיה סליק גבי דבסי, ואותו ענין בבבלי שם (י"ב ב') ושם מפורש "ר' ירמיה בר אבא"; עוד בירושלמי גיטין פ"ז ה"ב [מ"ח רע"ד] רב ירמיה שאל לשמואל אמר לשנים אמרו כו' ואותו ענין בבבלי שם (ס"ו ב') מפורש "ר' ירמיה בר אבא", ועוד בירושלמי ע"ז פ"ד ה"ה [מ"ד א'] "ר' ירמיה בשם רב", ואותו ענין בבבלי שם (נ"ג א') "ר' ירמיה בר אבא בשם רב", ועל המעט נמצא בירושלמי "ר' ירמיה בר אבא" עם שם אביו כמו בנדרים סופ"י ועוד באיזה מקומות כי סמכו על התאר ועל המבין כי ממקומו ניכר אם הוא הקדמון או האחרון; וכן מצינו כמה פעמים בירושלמי שהשמיטו מר' חייא בר אבא את שם אביו והוא ניכר ממקומו.
ודע שלדעתי ר' ירמיה סתם תלמידו של ר' זעירא היה בנו של "תחליפא" כי כמה פעמים מצינו בבבלי דא"ל ר' יעקב לר' ירמיה בר תחליפא אסברא לך (כמו בב"ב סמ"ך ב', סנהדרין פ"א ב', ע"ז מ"ב ב', זבחים ל"ד א' וס"ג א') ובשום מקום לא מצינו לר' ירמיה בר תחליפא אלא אצל ר' יעקב ובאופן שאומר לו "אסברא לך" (ומקום שמצינו שהוא יוצא מתוך כלל זה הוא ט"ס ע' למטה) ולכן נראה שענין הדברים הוא שר' יעקב אמר לר' ירמיה (סתם) בלשון זה: בר תחליפא! אסברא לך, והיינו שכן היה דרך החכמים לכנות את חבריהם ותלמידיהם על שם אביהם כמו בר לקישא (ב"מ פ"ד א') בן פדת (יבמות ע"ב ב') בן אידי (שם צ"ו ב').
ויש הכרח לפירושנו זה ממנחות ח' ב' מתיב ר' ירמיה כו' איכא דאמרי הוא מותיב לה והוא מפרק לה וא"ד א"ל ר' יעקב לר' ירמיה בר תחליפא אסברא לך, וזה מבואר שיש אומרים שר' ירמיה בעצמו תירץ לקושייתו ויש אומרים שלא ר' ירמיה בעצמו תירץ זה אלא ר' יעקב תירץ לר' ירמיה את קושייתו. ומכללנו הנ"ל נבין דהא דאיתא בזבחים (ע"ז ב') מיתיב ר' ירמיה כו' א"ל ר' ירמיה בר תחליפא אסברא לך יש להגיה שם "א"ל ר' יעקב לר' ירמיה בר תחליפא אסברא לך", וכ"ה בדקדוקי סופרים שם בשם כ"י; ועו"ש (פ' א') מתיב ר' דימי יש להגיה מתיב ר' ירמיה [וכ"ה בכל כי"י שבד"ס] וע"ש; ועוד במ"ק י"ח א' א"ל ר' יעקב לר' ירמיה אסברא לך, יש להגיה א"ל ר' יעקב לר' ירמיה בר תחליפא אסברא לך, וכ"ה בד"ס שם.
ודע שר' יעקב זה שהיה כפי הנראה חבירו של ר' ירמיה הוא הנקרא בירושלמי ר' יעקב בר אחא כי הא דאיתא בבבלי פסחים צ"א ב' בשם ר' יעקב איתא בירושלמי שם פ"ח ה"ז [ל"ו סע"א] בשם ר' יעקב בר אחא, ועוד בבבלי ע"ז י"ג ב' ר' יעקב זבן סנדלא ור' ירמיה זבן פיתא כו' ואותו ענין בירושלמי שם פ"א ה"ד [ל"ט רע"ד] ר' יעקב בר אחא.
ר' יוסי בר בון בעי אין תימר כו'. — צ"ל ריב"ב בעי את אמר כו' (וכעין זה בפיאה פ"ד ה"א [י"ח סע"א]).
[השלמות: בר מן הדא כוכבתא. — פי' כוכב נוגה הנקרא בלשון סורי כוכבתא וכן לקמן ע"ג איילתא דשחרא מ"ד כוכבתא (אמרי בינה למהר"ץ חיות).]
[השלמות: רבי אומר הלבנה בתקופתה. — פי' בשעת הניגוד ועל קו השוה והוא באמצע החדש שאז הלבנה מכוונת כנגד השמש בריחוק ק"פ מעלות כידוע וע' ב' ר"ה כ"א סוע"א וברש"י שם.]
מאן תנא ראיה נחלקת לשנים ר' יוסי א"ל קשתה כו'. — צ"ל: א"ל קמתה (פי' עמדת על ענין זה ויפה אמרת דודאי ר' יוסי היא דאין בין השמשות אלא כהרף עין ובראה בו משהו יש להסתפק אם מקצת ראייה מהיום שעבר ומקצתה מהלילה שאחריו וכן בבבלי נדה נ"ב ב' שראייתו בין השמשות עולה לשני ימים וע"ש בפרש"י ויותר מפורש בתוספתא זבים פ"א ומודה ר' יוסי שאם ראה אחת בין השמשות שאע"פ שאין ביניהם כדי טבילה וסיפוג יש בידו ב' ראיות מפני ששני ימים חולקין אותה) על דעתך דאת אמר כו', למה אמר ליה קמתה (פי' דאם כל הרף עין שבחצי מיל ספק הוא א"כ א"א שבראיה אחת יהיה ברור לו שמקצתה מהיום ומקצתה למחר אא"כ דמשכה הראייה כדי חצי מיל וכפירוש מהרש"ס ע"ש) א"ל כשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות (פי' דהרף עין זה הוא הוא בין השמשות וידוע לזב זה שבאותו הרף עין ראה) אין (וכעין זה מצינו בתרומות פ"א סוה"א דף מ' ע"ג ר' איסא בעא קומי ר' יוחנן מה כר' יוסי כו', א"ל אין בבלייה קמתה עליה, ובשבת פ"ה ה"ד [ז' רע"ג] ר' זעירא בעא קומי ר' ייסא כו' א"ל אין בבליה דקמתה עליה, ועו"ש פ"ו דף ח' סוע"א אין בבלייא דקמתה עליה) כשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות מאן פליג (פי' ואף ר' נחמיה לא יחלוק ולמה אמר כר' יוסי ונשמט ע"י ט"ס מן "השמשות" עד "השמשות" וכעין זה בפירוש מהרש"ס).
נראו ג' כוכבים אע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע כו'. — פי' באמצע עובי הרקיע דהיינו שכבר שקעה החמה אבל עדיין מאיר מעט מניצוציו כי לא עבר עוד כל עובי הרקיע.
א"ר חנינא מאיילת השחר כו'. — יש להגיה כאן כהנוסח שביומא רפ"ג [מ' ע"ב] (והביאור הנכון נמצא במתנות כהונה בב"ר פ"נ).
ואתייא דר' חייא כר' יהודה. — צ"ל ואתייא דר' חנינא כר' יהודה (וכ"ה נוסח מהרש"ס [וכ"י רומי]).
[השלמות: כך עוביה של ארץ כו' חמשים שנה. — ע' פר"א פ"ה.]
[השלמות: נופו אלא אפי' כורתו. — פי' כורת הוא עובי העץ שמן הארץ עד שהענפים מתחילין להתפשט ממנו. וע' במ"נ ח"ב פרק ל' (וכעין זה ברא"פ) וע' ר"ש כלאים רפ"ה. שם (ב' ע"ב) תני שמואל הרגע אחד מהי ריבוא כו'. —ז"ל פי' ס' יצירה לר' יהודה בן ברזילי ברצלוני צד 249: וכל יום כ"ד שעות קטנות שהן י"ב שעות גדולות יום ולילה, והשעה (פי' הגדולה) ט"ז מעלות היום והלילה קצ"ב מעלות. והמעלה י"א עונות, השעה קע"ו עונות היום והלילה ב' אלפים קי"ב עונות העונה י"ט עתות המעלה ריט עתות השעה ג' אלפים ושמ"ד עתות, היום והלילה מי אלף קכ"ח עתות, העת יין רגעים העונה שכ"ג רגעים המעלה ג' אלפים ך (פי' ך ארוכה היא ת"ק) נ"ג רגעים השעה ה' רבוא ו' אלפים תתמ"ח רגעים ע"כ וזה כשמואל כאן.]
אין השטן מקטרג באותה סעודה כו' אין השטן מקטרג באותו היום. — בריקאנטי ר"פ ויקרא העתיק "מרקד" במקום "מקטרג".
והרתיק על פתחו של מלך. — במעריך ערך רתק פירש הרתיק חזר וסבב ע"כ ונראה שהוא מלשון הכתוב (ישעיה מ' י"ט) ורתוקות כסף צורף שעניינו שלשלאות וכן כאן עניינו שסיבב כשלשלת.
[השלמות: והא תני אין אומ' דברי' אחר אמת ויציב. —תוספתא פ"ק ובבלי (ל"א א'). שם ה"ח (ג' ע"ג) שתהא הגיית היום והלילה שוין כו'. פי' דבשחר קורא ג' פרשיות וג' ברכות ובערב אינו קורא אלא ב' פרשיות (שפרשת ציצית אינו קורא בלילה) לפיכך תיקנו ד' ברכות והכי איתא במדרש תהלים ז' (רשב"א בחדושיו סופ"א) ומ"ש עוד ע"ש שבע ביום הללתיך היינו שחושב אמת ויציב וגאל ישראל לשתים שכן כתוב במ' תהלים שם (וע' מ"ש בפנים עמ' 3).]
ר"מ פליג על רבנן ולא עבד כו'. — עוד מצינו בדמאי פ"ג ה"ג [כ"ג ע"ג] דר' יוסי פליג על רבנן ולא עביד עובדא כוותיה.
כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים. — באו"ז ח"ב סימן רל"א העתיק: כל הנאכלין ליום אחד כגון קדשי קדשים.
ביבנה יצאת בת קול. — ע' מ"ש ע"ז ביבמות סופ"א.
שתהא הגיית היום והלילה שוין כו'. — בסדר רע"ג (סדר שחרית) העתיק "ותהא הגיית היום והלילה שוין"? (פי' מקשה ויאמרו גם בשחרית ד' ברכות או שגם בערבית יאמרו ג' ברכות וע"ז מתרץ) ר' יוסי בר אבין כו'.
[השלמות: זכור את יום השבת לקדשו למען תזכרו. במנהיג סימן מ"ח העתיק בשם ירושלמי זכור את יום השבת וזכרתם את כל מצוות ה' (וע' מג"א סימן סמיך אות ק"ב).]
[השלמות: מפני טענת המינין. — צ"ל: טינת המינין (וכ"ה גיר' מהרש"ס, ע' חגיגה ט"ו ב'. וכן העתיק בערוך ערך תרעומות).]
[השלמות: ואילין דאמרין צהלי כו' אין בו משום ברכה פסוק. פי' דהברכה הולכת אחר חיתומה.]
שנכנס לגדולה האריך ימים. — מבואר שלהירושלמי היה כבן שבעים ממש (דלא כדעת בבלי כ"ח א') ולהירושלמי שומעין. וגם כי מצאנו שגם ר' יהושע אמר כעין זה "הריני כבן שבעים שנה", במכילתא פ' בא [פסחא פרשה ט"ז] עה"פ קדש לי פטר.
מתניתא פליגא על רבנן דהכא כו'. — צ"ל מתניתא פליגא על רבנן דתמן מזכירין כו' מתניתא פליגא על רבנן דהכא ויאמר אינו נוהג כו'.