Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Berakhot Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הכא איתמר אין רשאין לחלק וכה איתמר חייבין לזמן. — פי' דאין רשאין לחלק משמע לכתחילה ואם הלך זה לכאן וזה למקום אחר אין חייבין עוד להצטרף אבל "חייבין לזמן" משמע שחיוב זה אקרקפתא דגברא מונח אפי' הם רחוקים זה מזה חייבין לילך אחד לחבירו ולהצטרף יחד כדי לזמן.
[השלמות: והן שאכלו ג' כאחת. פי' אחר שנתערבו.]
ר' חלבו בר חנן בשם רב. — בדפוס אמשטרדם הנוסח "ר' חלבו רב חנן" כו' וכן עיקר ועניינו כמו ר' חלבו בשם ר' חנן, וברי"ף פרק זה העתיק מפורש ר' חלבו בשם ר' חנן.
עד כדון כר"ע כר' ישמעאל? — פי' ר"ע דריש ג"ש שאינה מופנה ור' ישמעאל לא דריש כדאיתא בסנהדרין פ"ז ה"ח [כ"ד ע"ד].
[השלמות: אף שם שנאמר בתורה [ברכה] לאחריה. —כצ"ל.]
[השלמות: רבי יצחק ורבי נתן [ר' יצחק] א[ו]מר. — כצ"ל.]
אילין ג' קרויות מה את עביד לון כו'. — פי' ג' אנשים שקורין בתורה זה אחר זה ביחידות (דבצבור משנה שלימה במגילה רפ"ד הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה) והיה מנהגם לברך ביחיד לפני הקריאה ולאחר הקריאה כדמשמע למטה וכן משמע במגילה פ"ד ה"א (דף ע"ה ע"א) "ר' יונתן עבר קומי סדרא כו' עד מתי אתם עושין את התורה קרחות קרחות" וע"ש וכן נראה במסכת סופרים פי"ג ה"ח, ושם פי"ד ה"ד מבואר שגם בקריאת הכתובים היו נוהגין לברך ואין זה אלא ביחיד, שאין קורין בכתובים ברבים.
לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. — פי' לרבים בעשרה וביום שחייבין לקרות בצבור ובאופן זה דינן כג' שאכלו כאחד אבל הקורין בתורה כל אחד ואחד לעצמו בפחות מעשרה דינן כג' שאכלו כאו"א בפני עצמו שאין מצטרפין לזימון וה"נ כל או"א מברך לפניו ולאחריו.
שאם היה קטן עושין אותו ספק ספק עושין אותו ודאי. — צ"ל שאם היה אחד קטן ואחד ספק קטן עושין אותו סניף ספק עושין אותו ודאי (וע' ב"ר פצ"א ובמלחמות לרמב"ן ובראבי"ה סימן קכ"ח).
תשעה נראין כעשרה מה מזמנין מסויימין כו'. —צ"ל ט' נראין כעשרה מזמנין. מה (פי' בעייא היא מה הוא ביאור ט' נראין כעשרה) מסויימין (פי' שהן אנשים גדולים וחשובים כמו אדם מסויים לקמן רפ"ט) או אפי' קטן ביניהן (פי' דט' גדולים וקטן אחד חשיב להו ט' נראין כעשרה מפני שהן כעשרה אבל לא עשרה ממש מפני שאחד מהן הוא קטן).
[השלמות: עד דאנא תמן. — פי' בבבל שר' זעירא עלה מבבל לא"י ע' בבלי כתובות קי"ב א'.]
[השלמות: ר' ירמיה כו' ר' אבא אמר על השנייה. — צ"ל: ר' אבא כו' ר' ירמיה (כגי' הגר"א, וכן איתא בב"ר פציא) אמר על השנייה (פי' דשמעון בן שטח אכל ירק ואינו יכול להוציא).]
א"ל (פי' ר' זעירא לר' אבא בר זמינא) כמה דאנא יהב דעתי מפקא יתך ידי חובתך בברכתא (פי' בברכת המזון) כן הב דעתך מפקא ידי חובתך באמן (פי' דמלבד המשמיע גם השומע צריך לכוין לצאת ידי חובתו וכעין זה בבבלי רה"ש ל"ג ב' שאמר נמי ר' זעירא לשמעיה איכוין ותקע לי ונראה דשמעיה דר' זירא הוא עצמו ר' אבא בר זמינא דהכא) א"ר תנחום כו' המתעסק לא יצא כו' (פי' דשניהם צריכין לכוין ומתעסק לאו דוקא דה"ה בשומע מן המשמיע לעצמו לא יצא מאחר שלא התכוין להוציא את חבירו והכי מסקינן בבבלי רה"ש שם).
נאמר כאן עדה. — פי' דכתיב (תהלים קי"א א') אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה.
א"ל ר' יוסי ב"ר בון. — נ"ל דשני ר' יוסי בר' בון ישנם בירושלמי: א) קדמון בימי ר' יוחנן ותלמידיו והוא דהכא שאמר לר' סימון שהיה תלמיד ר' יהושע בן לוי כנודע ובשקלים פ"ד סוה"ב גמליאל זוגא שאל לר' יוסי ב"ר בון (וגמליאל זוגא שאל ג"כ מר' יוחנן בחלה פ"ד ה"ו [ס' רע"א] ור' שמעון בן לקיש היה מסתמיך עליו כדאיתא בע"ז פ"ג הי"ג [מ"ג סע"ב]. ולפ"ז הא דאיתא בירושלמי סוף ביצה גמלייל זוגא שאל מר' מנא וכן במ"ק פ"ג ה"ה [פ"ב ע"ג] גמליאל זוגא דמכת אחתיה סליק הילל אחוה עימיה א"ל ר' מנא כו' יש להגיה בשניהם "ר' אמי" במקום "ר' מנא" כי ר' מנא היה בדור ג' אחר גמליאל זוגא וא"א שישאל גמליאל זוגא הזקן מר' מנא הצעיר, והחילוף בין ר' מנא ור' אמי מצוי הרבה בירושלמי כמו שאוכיח למטה רפ"ח וכן הא דאיתא בערלה רפ"ב ר' יוחנן שאל לגמליאל זוגא יש להגיה "ר' יונה" או "ר' יוסי" במקום "ר' יוחנן" שר' יוחנן ורשב"ל היו גדולים מגמליאל זוגא) וכפי הנראה ריבר"ב זה הוא הנזכר כמה פעמים בבבלי עם בר מחלקותו ר' יוסי בר זבידא וכמה פעמים אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא (ע' בבלי שבת כ"א ב' וצ"ו א') הרי שהיה גדול בזמן עולא וכן בבבלי יבמות מ"ה ב' אמר רבינא אמר לי ר' גזא איקלע ר' יוסי בר אבין לאתרין כו' א"ר ששת לדידי אמר לי ר' גזא לא ר' יוסי בר אבין הוה אלא ר' יוסי בר זבידא הוה כו' הרי שהיה בזמן רב ששת (ולפ"ז צ"ל דרבינא דשם הוא רבינא הקדמון ואף שבשאילתות פ' וישלח סכ"ה הנוסח ר' אשי במקום ר' ששת מ"מ נ"ל עיקר כנוסח שלנו¹ מפני שמצאנו בשבת קמ"ה ב' א"ר יוסף ולירוק אנן מתרנגולתיה דר' אבא ועוד אמר ר' גזא כו' דמשמע דכל זה מדברי ר' יוסף וכ"ה דעת הרב סה"ד בערך ר' גזא והרי שר' גזא היה בזמן ר' יוסף ומוכרח שגם ר' יוסי בר אבין היה בזמן ר' יוסף, והא דאיתא בחולין נ"ה א' דר' עוירא אמר דין אחד משמיה דרבא ור' יוסי בר אבין הקשה עליו י"ל שגם חכמי א"י שלפני רבא אמרו כדינו של רבא ועל זה הוא שהקשה ר' יוסי בר אבין ובבבלי הביאו זה ג"כ להקשות על רבא שאמר אצלם כדין הזה וכעין זה כתב הרלב"ח בתשובה סימן י"ב ע"ש². והא דאיתא בתענית כ"ג ב' דר' יוסי בר אבין למד לפני ר' אשי ע' בד"ס שם שבספר אגדת התלמוד הנוסח "ר' אסי" במקום "ר' אשי" והרב ד"ס שם הסכים לגירסא זו והאריך בזה אף כי דבריו שם אינן מחוורין ע"ש). ב) ריבר"ב אחרון שהיה בזמן ר' מנא ותלמידיו (ע' שביעית פ"ו ה"ב [ל"ו ע"ד] ריבר"ב בעא קומי ר' מנא ובכתובות פ"י ה"ב [ל"ג ע"ד] אריבר"ב לתלמידו דר' מנא). ודע שר' שמואל בר' יוסי בר"ב המצוי בירושלמי הוא בנו של ריבר"ב האחרון ע' גיטין פ"ה ה"ג [מ"ו סע"ד] ר' שמואל בריה דריבר"ב ור' מתנייה הוון יתבין כו', ור' מתנייא היה מן האמוראים האחרונים מתלמידי ר' יוסי כמו ר' מנא ור' יודן בן שלום ע' שבת פי"ב ה"ד [י"ג ע"ד] דר' יודן בן שלום הוא בר מחלוקתו דר' מתנייה ובעירובין פ"ז ה"ו [כ"ד ע"ג] אמר ר' יודן בן שלום קומי ר' יוסי (וע' מ"ש בסנהדרין פ"א ה"ב די"ט ע"ב).
וראיתי בספר דורות הראשונים ח"ב פרק ע' וע"א שהאריך להוכיח דתרי עולא הוו בבבלי אחד קדמון והב' בזמן ר' אשי וזה האחרון הוא שאמר פליגי תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא ור' יוסי בר אבין זה הוא שהיה תלמידו של ר' אשי וביבמות הוא מגיה מדעת עצמו (כי לא ראה גירסת השאילתות) ר' אשי במקום ר' ששת, ולפ"ז מוכרח דהא דאיתא בשבת קמ"ה ב' ועוד הא אמר ר' גזא כו' אינו מדברי ר' יוסף אלא דסתמא דתלמודא מייתי לה (וכל זה אינו מחוור לדעתי וכבר הארכתי בזה בספרי על סדר הדורות ערך עולא ע"ש), וע"ע שם עמוד 382 שדעתו שלא היה אלא ר' יוסי בר' בון אחד והיה מגדולי הדור בימי ר' סימון ור' אבהו והאריך ימים עד ד"א קי"א (וגם זה אינו מחוור לדעתי).
footnotes: ¹ ושוב ראינו דאפשר לקיים גירסת השאילתות ר' אשי וגם רבינא הוא האחרון אלא שר' גזא היה בימי ר' יוסף בבחרותו כבן עשרים שנה ובימי רבינא ור' אשי כבר היה בן שבעים או שמונים שנה. ² ויותר נראה דריבר"ב דחולין שם הוא האחרון.
[השלמות: נאמר כאן תוך. — ונקדשתי בתוך בני ישראל.]
במקהלות כתיב. — פי' בספר המסילות סימן כ' דלא כתיב במקהלים כמו בתהלים כ"ו י"ב אבל במקהלות לפי הכתיב יש לקוראו בשורוק ואז יהיה לשון יחיד כמו ילדות ובחרות.
ר' זעירא קם מקרי כו' א"ל רחב"א ארפוניה דכן אינון נהיגין גבייהו. — ר' זעירא מבבל היה וכפי הנראה היו בזמנו מקומות בבבל שהיו כל הקוראים בתורה מברכים לפניה ולאחריה ושלא כדין המשנה (ע' מ"ש למעלה פ"ד ה"ג), ור' חייא בר אשי ג"כ היה בבבל אבל במקום שהיו נוהגין כדין המשנה שרק הפותח והחותם בתורה מברכין לפניה ולאחריה, ובסוף ימי חכמי התלמוד תקנו בבבל שבכל המקומות יברכו כל הקרואים לפניה ולאחריה כדאיתא בבבלי מגילה כ"א א'.
[השלמות: דרב יונה טעם כסא ומתקן לה כו'. — פי' הניח השאר ליום אחר ואם ס"ל לר' יונה כר"י בר חנינה האיך הניחו למחר כיון שהוא מזוג אלא לאו דס"ל לר' יונה שאינו צריך ליתן בו מים, וגירסת ר"ש סיריליאו "טעים כסא בליליא ומתקן ליה למחר" ופירש שלמחר היה מוסיף יין כדי לקדש עליו (אבל לא כן פירשו בתוספות דיה טעמו" במכילתין נ"ב אי ורא"ש פסחים פ"י סייד ואין פירושם מחוור).]
[השלמות: א"ר יוחנן והן שלנו כו'. — צ"ל: לא כן אר"י כו'.]