Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Challah Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א"ר לעזר שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים כו'. — צ"ל: א"ר לעזר שתי נשים עשו אותן כשתי דיעות (פי' שאין דעות שתי נשים שוות זו לזו) שמעון בר אבא (ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז) בעי אפי' רוצות (פי' דר' לעזר עושה שתי נשים כשתי דעות אפי' כשאינן מקפידות ורוצות שיגעו זה בזה ולפי זה ר' לעזר פליג על ר' יוחנן).
הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו. — פי' בהקדיש עיסה אחר גילגולה שאם פדה אותה כשהיא עיסה חייבת בחלה אבל המקדיש קמח וגילגל הגיזבר ואח"כ נפדתה פטורה מן החלה כדתנן לעיל פ"ג מ"ג.
מצינו חלה מהלכה (פי' מדרבנן כגון חלת חו"ל וחלת דמאי) לא מצינו מעשר בהמה מהלכה (פי' שאין מביאין חולין בעזרה).
ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש עבר והפריש ממנה חלה אינה חלה. — צ"ל: לתבואה שלא הביאה שליש עבר והפריש ממנה תרומה אינה תרומה (פי' אבל לענין חלה אף תבואה שלא הביאה שליש חייבת כלעיל פ"א מ"ג) אף כאן (פי' בנוטל חלה מן הקב) אינה חלה (כן העתיק באו"ז ח"א סימן רמ"ז וע' תוספתא פ"ב).
ורבנין מדמין לה ל[א]ומר ה"ז תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו. — צ"ל: על הפירות האילו המחוברים (כן העתיק הר"ש כאן והלכות חלה לרמב"ן ואו"ז ח"א סימן רמ"ז).
מטמא טומאת אוכלין ואת אמרת מאוכל הכלב. — צ"ל: שורפין אותה בטומאה ואת אמרת מאוכל הכלב.
שתורמין מעלי איסתפניני על האיסתפניני במקום שאוכלין אותה. — צ"ל: במקום שאוכלין אותן (פי' את העלין מפני שיש מקומות שזורקין את העלין ואין אוכלין אותן, וכתב במוסף הערוך ערך אסטפניני שהוא מין תבלין של קדירה).
גמליאל זוגא אינשי מתקנה איסתפנינותיא. — פי' ונתנו בתבשיל כדרך התבלין ולא היה אצלו איסתפניני אחר להפריש על זה שבתבשיל.
תני תרומת מעשר של דמאי איתא חמי כו'. — צ"ל: תני תרומת מעשר של דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא איתא חמי תרומת מעשר של ודאי ניטלת מן הטהור על הטמא (תרומות פ"ב ה"א) תרומת מעשר של דמאי לא כ"ש א"ר יוסי בספק תרומה גדולה אנן קיימין ספק הפריש תרומה ספק לא הפריש (פי' שדמאי דתני בברייתא זו אין המכוון בסתם דמאי דהיינו פירות שלקח מע"ה דבזה לא צריך לאשמועינן אלא דמאי דהכא היינו ביש לו סאה טהורה וסאה טמאה שנסתפק לו אם הפריש מהן תרומה ואם לאו ובזה הודיענו שמותר לו להפריש מהסאה הטהורה על הסאה הטמאה) כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות (דמאי פ"ה מי"א) ואמר אוף הכא כן (פי' בספק על הספק כן מפני שאפשר שכבר תרם מאחת ומהשנייה לא תרם) כאן בודאי כאן בספק (פי' שאין חוששין אלא בודאי על הספק אבל לא מספק על הספק).
אלא בחכירי אבות כגון מהלין (רא"פ) דבית רבי. — באו"ז ח"א סימן ר"נ העתיק מהלין דבית ר' ינאי.
א"ר בון בר חייא אני אומר אותה של אור נותן לו כו'. — צ"ל: אני אומר אותה של אור תיקן, אותה שנתן לו לא תיקן א"ר מנא כאן בא"י כאן בסוריא (פי' שבסוריא שמעשרותיהן מדרבנן אין אימתן עליו) הלוקח מן הנחתום ומן האשה כו' צריך להפריש כו' (פי' בא"י כדמוכח בדמאי פ"ה מ"א וע' מ"ש בערלה פ"ב ה"א [עמ' 134] וזה דלא כהרמב"ם בסופ"ח מהלכות בכורים).
חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמאי כו'. —צ"ל: אינו צריך להפריש דמאי (פי' דרוב שדות של סוריא הן של גוים ויש קנין לגוי בסוריא להפקיע מיד מעשר) אם יודע שרוב מכנסו משלו צריך להפריש דמאי (כ"ה בתוספתא דמאי פ"א) רבב"ח בעי לית הדא פליגא על ר' הושעיה א"ר מנא כאן בודאי (פי' שידוע שהוא משלו דהיינו ברוב מכנסו משלו מפריש דמאי) וכאן בספק (פי' כגון שאין רוב מכנסו משלו וה"ז ספק אם הוא מתבואה של ישראל בסוריא בזה לא הניח ר' הושעיה להנהיג את הדמאי).
והוא שמשך עפר. — פי' דמה שנתן נתן אינו אלא באופן שנעשה עפר שראוי לזריעה אבל אם הוא עדיין כרקק דהיינו עפר רך ואינו ראוי לזריעה הרי דינו כירדן עצמו.
מאן אינון הרובין תרגמוניא. — בתבואות הארץ פרק א' (דף ט"ז מדפוס ירושלים תר"ס) כתב דתרגמוניא היא אומה אכזרית וכבשו ארץ בבל ולא הניחו לישראל לקיים המצות ע"כ ולפ"ז רובין מלשון רבה קשת, אבל לא נודע בדברי הימים מתי כבשה אומה זו לארץ בבל. ולי נראה דרוכין ותורגמניא הן החברים שבאו לבבל בימי ר' יוחנן וגזרו גזרות על ישראל כדאיתא בבבלי יבמות ס"ג ב', ובדה"ר ח"א כרך ה' דף שנ"ב כתב שהן התרמודיים שכבשו את נהרדעא בשנת ד"א י"ט ליצירה והן ידועים לקשָׁתים (ע' תענית פ"ד סה"ט ומ"ש בתרומות פ"ח ה"י) וצ"ל "מאן אינון הרובין תרמודייא" ולאחר זמן ששקטה בבל חזרו להפריש תרומות ומעשרות.
הבכורות והביכורים לאנשי משמר. — צ"ל: הבכורות והחרמים וקדשי מקדש והביכורים לאנשי משמר (ע' תוספתא סוף סוכה. והא דתנן ברפ"ד דבכורות היה תמים א"ל תן ואקריבנו מותר צ"ל דהיינו חוץ לירושלים אבל בירושלים אין נותנין את הבכור אלא לאנשי משמר).
אימתי היה [ר'] שמעון בן כהנא בימי ר' לעזר. —נראה שר' לעזר זה הוא ר' אליעזר בן הורקנוס ורשב"ג שראה אותו הוא רשב"ג אבי רבי, וכן בתוספתא פרה פי"א אמר רשב"ג בשם ר' שמעון בן כהנא, וכתבתי זה להוציא מרא"פ שכתב כאן דר' לעזר דהכא הוא ר' אלעזר בן פדת ורשב"ג הוא ר' שמעון בן גמליאל בן רבי, והרי רשב"ג בן רבי אינו נזכר בשום מקום עוד, לכן ברור הוא שהוא רשב"ג אבי רבי וכ"ה דעת סה"ד ערך רשב"ג.
א"ר בא מרי ולא ר' חייה רובא היא עוד הוא ליה וגזרו עליהן והחזירום. — צ"ל: א"ר בא מרי עוד הוא תני ר' חייה רובא (פי' דכמו שתני ר' חייא למעלה אצל נתיי איש תקוע שגזרו עליו והחזירם למקומן ה"ג תני אצל אנשי אלכסנדריא) גזרו עליהן והחזירום.
ואתייא כמ"ד פסחן של נשים רשות תני האשה כו'. — צ"ל: ואתייא כמ"ד פסחן של נשים בראשון רשות בשני אינן עושין דתני האשה כו'.
א"ר יונה ואפי' כמ"ד חובה שנייא היא שהדבר מסויים כו'. — צ"ל: ואפי' כמ"ד בשני רשות שנייא היא כו' (וכעין זה בפסחים פ"ז ה"א [ל"ג סע"א]).