מתניתא כרשב"ג כו'. — צ"ל: מתניתא כר' יהודה (כגירסת הגר"א) מה דתני ר"ח כחכמים (תוספתא פ"ו וע' ב"מ פ"ט ה"ז ומ"ש שם) ואפי' תימר אוף מה דתני ר' חייא כר' יהודה מתניתא במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים (פי' והוא כפורע חובו) מה דתני ר' חייא במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים (פי' והרי הוא נותן לו חכירו ומנהגות אלו מבוארים בתוספתא ב"מ פ"ט וע' בירושלמי שם פ"ט ה"ח).

תפשה ניחא מ"ד קנסו בידו. — צ"ל: מ"ד תפשה ניחא (פי' מאחר שהיא עתה אצל ישראל לא תפסו מדת הדין) מ"ד קנסו כבר קנסו בידו (פי' דאף שהיא עתה אצל ישראל מ"מ יש לקונסו על שעבר תחלה וחכר אצל הגוי).

אין אתם מודים לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות כו'. — צ"ל: שאם התנו לו ביניהן שהמעשרות שלהן דאפי' התנו במה קנו אמרו ליה כיון שהתנו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו (פי' דלשיטת הירושלמי ב"ב פ"ג ה"א [י"ג ד'] תלישה היא קנין) אמר לון אופנא (פי' כמו "אוף אנא" בשתי מלות והיא לשון קצר כדרך הירושלמי, ובאהבת ציון לרז"פ וכן בערוך השלם ערך אופנא פירשו מלה זו כי מוצאה מלשון לעז ומאד יפלא איך לא יכלו לכבוש חוט השערה כזה) אית לי סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, תני כהן מכהן כו' (הגהות הגר"א וביתר תיקון ובאור ממני).

כהן לישראל מה דר' יוסי אמר כו'. — צ"ל: כהן לישראל מה דר' יוסי בר חנינה אמר (פי' דריב"ח דמתיר לישראל ליתן סלע לישראל אחר כדי שיתן מתנות לבן בתו כהן אם הוא מתיר ג"כ לכהן שיתן לישראל כדי שיתן לכהן אחר ומשום שבתוספתא פ"ה נשמט דין זה לכך נסתפק לון אבל בבבלי בכורות כ"ז א' מפורש דאסור) לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר"א אמר הכין אמר לון ע"ד דר' יוחנן ישראל לישראל למה הוא אסור לא מפני מראית העין אף ר' יוסי ב"ח אית ליה כהן לישראל אסור מפני מראית העין כו' המסייעין בבית הגרנות אין נותנין (כ"ה בקידושין סופ"ב) להן לא תרומה כו'.

מהו שימכרם לכהן – פי' אם הכהן יכול למכור לחבירו כהן את מעשר תבואתו אשר תוציא השדה בלבד.

עד כדון ביורשין שהן מד"ת אפי' ביורשין שאינן מד"ת. — פי' כגון אשה שמכרה מנכסיה ע"מ שיהיו המעשרות לה וליורשיה ונישאת ומתה וירשה בעלה וירושת הבעל דרבנן.

שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהיא לפניו כו'. — צ"ל: כל זמן שהיא לפניך המעשרות כו' (כ"ה בתוספתא פ"ו).

מעתה אין יסבור רבי כר' ליעזר כו'. — צ"ל: מעתה אין יסבור ר' יהודה כר' ליעזר דר' ליעזר אומר כו' כהן ולוי שקיבלו זתים מישראל (כ"ה גירסת רא"פ) המעשרות שלהן שע"מ כן באו מתניתא לא אמרה כן דתני פרתו של כהן כו' (פי' ומכאן מוכח שאין הטעם משום דזתים כקרקע דהא גם בפרה ס"ל לד' יהודה שהבכור לכהן אלא שטעמו שכל דבר דעיקרו של כהן גם מתנותיו לכהן).

ישראל שהיה מוכר זתים בששים כו'. — צ"ל: שהיה מוכר זתים ששים לוג טבולים אמר לו הכהן [כי"ר: כהן] תנם לי כו'.

[השלמות: כהן שנתן מעות כו' והמעשרות שלך. נוסח הגר"א: והמעשרות שלי, ואינו מובן לנו. ולפי נוסח שלפנינו הענין "הותירו או פחתו שלי" ממחצית שלו דאל"כ אין זה "למחצית שכר" ושכר טרחתו נותן לו כל המעשרות ברישא מותר ובסיפא אסור ככהן המסייע בבית הגרנות אא"כ נותן לו שכר מיוחד.]

[השלמות: כטבל וכמעשר מעורבין כו'. — נוס' הגר"א: כטבל וכחולין וע' בבלי גיטין כ"ב א'. ויותר נראה דצ"ל "וכמעושר" וכ"ה בערלה פ"א ה"א.]

ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אלו מעושרין אני אומר כו'. — צ"ל: ואמר הרי אלו מעושרין ה"ז נאמן אני אומר מן השוק לקח כו' (פי שאין דין האריס כבעל הבית שידוע שיש לו שדה שפירותיו חייבין במעשרות אלא דינו כמי שאין לו שדה דפירותיו פטורין מן המעשר מפני שכל שלוקח בסוריא מן השוק פטור ממעשר שרוב שדות בסוריא של גוים הן כדאיתא בריש פרק זה ויש קנין לגוי בסוריא להפקיע מן המעשר, ע' בתוספתא סופ"ג).

ע"ד דר' הילא חושש תני לא יאמר כו'. — צ"ל: ע"ד דר' הילא חושש היה הפועל חרש ע"ד דר' הילא לא חשש שאין זכייה לחרש ע"ד דר' זעירא חושש תני לא יאמר כו'.

אומר הוא לו פרשיני מן האוצר כו'. — בבבלי ע"ז (ע"א א') הנוסח "מלטיני".