Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Demai Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מהו דחמת מיקל בלשי תלוי בי. — צ"ל: א"ל מהו דחמת בחלמא (עי' מע"ש סופ"ד) מקל תלוי בי (כן מוכח בבבלי יבמות צ"ג ב').
ואם בשאין לו תנאי לא עליו ולא על אחרים כו'. — צ"ל: אלא בשיש לו תנאי עליו ולא על אחרים צריך כו' בשם ר' אבהו הכין איתאמרת זכי זבדי בן לוי כו'.
דתנינן תמן מטלטלין תרומה טהורה עם החולין. — צ"ל: מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין (כ"ה בשבת רפכ"א).
[השלמות: מה נן קיימין אם באומר מכבר כו'. — כעין זה במע"ש ספ"ב (נ"ג רע"ד).]
[השלמות: מפני שהוא תנאי ב"ד. כעין זה א"ר יוסי בסוף טבול יום. שם מי"א חבית אחת מעשר. — נ"ל דחבית אחת מיירי בשקבע בחבית אחת מעשר בתוכה וכיון שנסתפק בכל חבית וחבית צריך לעשר מכל חבית וחבית, וראיתי גירסת המשנה ברא"פ ותפארת ישראל חצי חבית אחת מעשר.]
אשכח ספרא אייניס. — פירש במעריך ערך אייניס שביאורו בלשון יונית: חלש.
טעמא דר' יוסי שמא יסייע. — צ"ל: טעמא דר' יוסי שלא סיים (פי' אבל לר"ש אינו צריך לסיים כבתרומות פ"ג מ"ה ואף שלא אמר "בתוכו אלא "בו" כמבואר בסוגיא שם וזה דלא כשיטת הבבלי עירובין ל"ז ב').
או שאמר פרוטה בכיס הזה הקדש תנה על הראשונה כו'. — צ"ל: או שאמר פרוטה בכיס הזה הקדש ר"ע אומר מעל וחכ"א לא מעל עד שיוציא את כל הכיס ומודה ר"ע לחכמים באומר פרוטה מן כיס זה הקדש שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס ותני עלה (ע' היטב בתוספתא מעילה רפ"ג) על הראשונה (פי' פרוטה ראשונה) מעל בספק (פי' ולר"ע חייב באשם תלוי ע' כריתות כ"ב א' דר"ע מחייב על ספק מעילות אשם תלוי) ועל השניה מעל בודאי דר"ע וחכ"א על הראשונה לא מעל ולא כלום ועל השניה מעל בודאי אמר ר' יודן אבוי דר' מתנייא הדא דתימר בשהיו שתים אבל אם היו שלש על כולן מעל בספק ועל האחרונה מעל בודאי רשב"ל בעא קומי ר' יוחנן מה בין האומר בכיס מה בין האומר מן הכיס א"ל האומר מן הכיס כאומר אל יצא הכיס הזה ידי הקדש בפרוטה, רשב"ל אמר אפי' הוציא את כל הכיס עד פרוטה אחרונה ואבד הכיס לא מעל כמה דתימר תמן למפרע טבל שתה ואמר אוף הכא למפרע הקדש הוציא תמן תלה בהפרשה ברם הכא פרוטה האחרונה הקדש במקום שהיא. מחלפא שיטתיה דרשב"ל תמן צריכא ליה (פי' דשאל מר' יוחנן מה טעם באומר מן הכיס לא מעל עד שיוציא את כל הכיס) וכא פשיטא ליה מן דאצרכת ליה חזר ופשטה א"ר יצחק ב"ר אלעזר כו'.
אם אמר ה"ז תרומת מעשר מחלל אמר ה"ז תרומה מחלל כו'. — צ"ל: אם אמר ה"ז תרומת מעשר משתחשך ה"ז תרומת מעשר ואם אמר ה"ז עירוב לא אמר כלום פתר לה לשעבר והתני ר' חייא אומר אית לך מימר לשעבר וחזר בה (פי' שריבר"ב חזר מדבריו) מתניתא פליגא על ריבר"ב אומר שתי תאנים שאני עתיד להפריש מיי כדון מכבר לכשאפרישנה.
ותני עלה נוטל מן השנייה שתי תאנים כו'. — עי' ביאור ענין זה למעלה סופ"א (עמ' 34).
שמואל אמר לא מצי תניתה כו'. — עיקר ביאור דברי שמואל אלו כפי פירוש ב' שבר"ש והוא שאין לשון הברייתא מדוקדקת שהרי בעשר תאנים שהוא מפריש מתקן תשעים ובתאנה אחת הוא מתקן תשע והרי יש כאן עוד אחת שלא ניתקנה ועליה הוא צריך להפריש חלק אחד ממאה של העישור דהיינו עשירית תאנה ועדיין אינו מתקן בעשירית תאנה זו אלא תשע עשיריות של תאנה, ועוד נשארה עשירית תאינה אחת שלא ניתקנה, וכן עד אין סוף, ולכן יותר טוב היה לתקן תחילה בשלימות דהיינו שיטול תשיעית של עישור שהן אחת ותשיעית תאנה ובזה הוא מתקן יפה כל העשר הנשארות.
אמר רבי בר חנינה על הראשונה עובר בעשה ועל השנייה כו'. — צ"ל: א"ר יוסי בר חנינה על הראשונה עובר בעשה ול"ת (פי' הראשונה ברישא באומר מעשרות של זו בזו) ועל השנייה (פי' בסיפא באומר מעשרותיהם מעשר כלכלה בחברתה) בעשה על הראשונה עובר בעשה ול"ת שקבע שני שמות כאחד ושהקדים שני שבראשונה לראשון שבשנייה (פי' שהקדים מע"ש שנטל מן השנייה על הראשונה לפני מעשר ראשון של שנייה עצמה) על השנייה בשעה שקבע שני שמות כאחד (כנוסח זה מובא ג"כ בתמורה ד' א' תוד"ה ואיתמר) א"ר לעזר דר"מ היא כו'.
א"ר אבונא מודים חכמים לר"מ באומר תרומה זו תחת שני חייב כו'. —צ"ל: מודים חכמים לר"מ באומר בהמה זו תחת שני זבחים אלו (פי' שעושה אותה תמורה) תחת שני זבחים שאני חייב (פי' שחוזר ומקדישה לזבח) שאין בדבריו האחרונים כלום (כ"ה בתוספתא תמורה פ"ג והטעם דתמורה תופסת שוגג כמזיד כבנזיר פ"ה ה"א וכיון שאמר תחת ב' זבחים אלו נתפסה בתמורה ושוב אין יכול להקדישה) לא כן א"ר שמואל בר"י בשם ר"ה אמר זו תמורת עולה חוזר בו תוך כדי דבור כאן במתכוין לפחות (פי' שרוצה לחזור לגמרי שלא תהיה קדושה בתמורה כל עיקר ה"ז יכול לחזור בתוך כדי דבור ואף דתמורה תופסת ג"כ שוגג היינו דוקא באופן שלא נזכר בתוך כדי דבור ולא חזר בו) כאן במתכוין להוסיף (פי' שאינו חוזר לגמרי אלא שרוצה להוסיף על קדושת התמורה עוד קדושת איזה זבח בזה אין חזרתו כלום).
כיצד הוא עושה נוטל עשרים תאנים כו'. — צ"ל: כיצד הוא עושה (פי' בשאמר מעשרותיהם מעשרות כלכלה בחברתה) נוטל מכל אחת תשע עשר תאנים. היה לו שתי כלכלות (פי' היא מילתא באפי נפשה שהיה לו ב' כלכלות ורוצה להפריש מהם מעשר ראשון בלבד) נוטל עשרים תאנים מאיזה מהן שירצה כו' אם לשם מאתים הוא נוטל עשרים ושתים תאנים בזו מאה ובזו אלף אם לשם מאה הוא נוטל נוטל אחת עשרה אם לשם אלף כו'.
[השלמות: שהן עשרים ושלש תאנים ארבעה תישועים ותישוע של תישוע. — כצ"ל כגי' הרא"פ והא לך החשבון: שתי מאות תישועים הם כ"ב ושני תישועים, ומאה תישועים של תישוע הוא אחד ושני תישועים ותישוע של תישוע והם עולים כ"ג וד' תישועים ותישוע של תישוע כזה: ]
רשב"ל אמר צריך להתנות ולומר כו'. — חסר כאן וכצ"ל: א"ר יוסי אם אומר את נוטל מאה אני אומר כל חולין עלו בידו ונמצאו אלו בטבלן אלא נוטל מאה ואחת כדי להפריש תרומת מעשר מהטבל (כ"ה בב"מ רפ"י ע"ש והרא"ם הביא זה בקיצור מפה"מ להרמב"ם. ור' יוסי בא לבאר טעם מה ששנינו מאה טבל מאה חולין נוטל מאה ואחת, והוא שאם היה קובע עשרה מעשר מק' טבל שמעורבות עם ק' חולין וג"כ היה קובע מהעשרה אחת לתרומת מעשר היו כל הר' סאין אסורות לזר משום מדומע דהוי כמרבה חולין מזיד דאסורות כדתנן בתרומות סופ"ה; או שכאן מיירי בדברים שדרכן למנות שאף באלף אינן עולין וכמבואר למטה ולתקן זה נוטל ק"א ונמצא בהן אחת שהיא ודאי טבל וקובעה לתרומת מעשר וק"א אלו ודאי אסורין לזרים משום מדומע והשאר חולין ומעשר מתוקן ומותרין) רשבל"א צריך להתנות ולומר אם טבל עלה בידי כו' (פי' במאה טבל ומאה מעשר דנוטל מאה ואחת וצריך לקבוע עשר למעשר ראשון ומהן א' לתרומת מעשר והק"א אסורין משום מדומע והשאר מותרין לא יאמר עשר מהטבל קובע אני למעשר בין שהן נמצאין בתוך הק"א ובין שאינן שם אלא בתוך הצ"ט מפני שצריך לברר דבריו לרשב"ל ולכך יפרש אם נמצא בתוך הק"א עשר טבל קובען אני למעשר ואם לאו אין בדברי כלום וחוזר ואומר אם אין כל עשר טבל בתוך הק"א מה שחסר עד עשר אני קובע בתוך הצ"ט) לא עשיתי כלום ר' יוחנן אמר אינו צריך להתנות דין כדעתיה ודין כדעתיה דאיתפלגון תרומת שני כריים באחד מהן ר' יוחנן אמר כו'.
חד אמר עושה אותו שני למקום אחר וחרנא אמר עושה כולו כו'. — צ"ל: חד אמר עושה אותו שני למקום אחר (פי' בק' טבל וצ' מעשר שנוטל עשר מתוך הק"צ ואומר אם מעשר עלו בידי הרי אני קובע עשר למעשר על הק' טבל בתוך הק"פ ואם טבל עלו בידי הרי אני קובע אותן למעשר על הטבל וחוזר ועושה אותן תרומת מעשר על שאר המעשר ונותנן לכהן ונמצא בתערובת הנשארת צ' סאין מעשר ראשון וצ' טבל למעשר שני ולכן אמר אחד מהם שצ' אלו הטבולים למע"ש יכול לעשותן שני על תת"י סאין הטבולים למע"ש ממקום אחר) וחרנא אמר אין עושה אותו שני למקום אחר (פי' דסובר דמע"ש צריך לסיים מקומו וכאן שאינו יודע איזה מקום הצ' הטבולין למע"ש אינו יכול לעשותן מע"ש למקום אחר וכן אינו יכול לקבוע בהן עצמן ט' למע"ש על פ"א מאותו טעם עצמו) אלא מפריש עליו שני ממקום אחר.
וחוזר ועושה כן בשני וטובל ושותה דברי רבי כו'. — צ"ל: וחוזר ועושה כן בשני ושותה מזה וטובל ושותה מזה וטובל דברי רבי ראברש"א אינו טובל אלא בסוף הכל מודים בשותה משקין טמאין שהוא אסור לאכול אפי' ספק תרומה, ספק משקין טמאין כל עמא מודיי שהוא מותר לאכול אפי' תרומה ודאי אלא כי אנן קיימין כהדא מתניתא מ"ט דרבי אני אומר שמא שתה משקין טמאין בתחלה (פי' ולכך צריך טבילה קודם ששותה מהלגין הב') מ"ט דראבר"ש אני אומר שמא שתה משקין טמאין בסוף מאחר שעל ידי זה וע"י זה נתבררה הטומאה טעון טבילה ולית ליה לראבר"ש שמא שתה משקין טמאין בתחלה בשותה פחות מרביעית מ"ט דרבי שלא יבוא לידי רביעית (פי' שאם נתיר לזה ששתה מהראשון פחות מרביעית לשתות מהלגין השני בלא טבילה יש לחוש שמא לא ידקדק כל כך וישתה רביעית שלימה מהראשון ואח"כ ישתה ג"כ מהשני בלא טבילה) ולית ליה לר' לעזר בר"ש שלא יבוא לידי רביעית כו' ור' לעזר בר"ש חשש שמא שתה משקין טמאין בסוף (פי' דס"ל דזה דומה לשותה ספק משקין טמאין ולכך אינו חושש שמא שתה משקין טמאין בתחילה).