Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Gittin Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מ"ט דר' אליעזר מיתה מתרת וגט מתיר כו'. — צ"ל: מ"ט דרבנן מיתה מתרת וגט מתיר מה מיתה מתרת ואינה מחצה (פי' שמיתה מתירתה לכל אדם בלי שום הפרש) אף הגט מתיר ואינו מחצה מ"ט דר' אליעזר ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחד הקיש יציאתה להוייתה מה הוייתה אין לה הוייה אלא אצל אחד אף יציאתה אין לה יציאה אלא אצל אחד (פי' דאפי' לא התירה אלא לאחד בלבד ה"ז גט כשר) לאחד מיתתו של ר"א כו'.
א"ר יוסי הגלילי מצינו בתורה כו' מותר לכל אדם השיב ר"ע כו'. — חסר כאן וכצ"ל: מותר לכל אדם השיב ר' אלעזר כריתות דבר הכורת בינו לבינה השיב ר"ע כו' (וכ"ה בתוספתא פ"ז, וכאן נשמט מן "השיב" עד "השיב").
ד"א הרי שאמר לה ה"א מותרת לכ"א חוץ מפלוני והלכה וניסת לאחר וילדה ממנו בנים ומת והלכה כו'. — צ"ל: וילדה ממנו בנים ומת או שגירשה (וכעין זה בבבלי פ"ג א') והלכה וניסית כו'.
מילתיה אמרה שאין גירושין מתירין כו'. — צ"ל: מילתיה אמרה שאין מיתה וגירושין מתירין מה שאסר הראשון א"ר שמי מצינו אשה בתחילה חייבין עליה משום ערוה ובסוף אין חייבין עליה משום ערוה (פי' בתמיה וכאן באשה זו קודם שנישאת לאחר הרי היא אסורה משום ערוה לזה שבעלה אסרה עליו ולבסוף כשנישאת לאחר ומת או גירשה הרי מיתה וגירושין מתירין אותה לאותו פלוני) א"ל ר' מנא למה לא כו' בתחילה היא אסורה לכל עבר ובעל כו'.
כהנא אמר זאת אומרת לא חשו כו'. — צ"ל: כהנא אמר זאת אומרת שחשו (פי' מדתנן "כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו ויאמר לה ה"א מותרת לכל אדם") אין תימר לא חשו עד שהוא בידה יאמר לה הרי את מותרת לכל אדם (פי' מאחר שנתינת הגט לידה עדיין לא הועיל כלום למה צריך לחזור וליטול ממנה אלא ש"מ דחשו שקנתה את הגט כדי לפסול אותה לכהונה ולכך צריך ליטול הימנה ולחזור וליתנו לה, והיינו דאמרינן בבבלי פ"ד ב' "דילכון אמר שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל בו לכהונה" וע' בפרש"י שם) א"ר אחא זאת אומרת שלא חשו אין תימר חשו כל מה שבידו לגרש גירש (פי' מאחר שהגט הועיל בנתינתו שנפסלה בו מן הכהונה, כבר נתבטל הגט בנתינה ראשונה ואין נתינה שנייה מועלת כלום אא"כ יתן לה גט אחר) א"ר זעירא תני שילא בר בינא כל שאילו נתנו על מנת פסול כתבו על מנת פסול (פי' לא בכתב את התנאי בתוך הגט דמשנה שלימה היא אלא שאמר לסופר בעל פה שיכתוב את הגט על תנאי זה, וע' בבלי פ"ד ב' ופ"ה א').
ר' יוחנן בשם ר' יוחנן בשם ר' ינאי דברי חכמים פסול. — צ"ל: ר' יסא בשם ר' יוחנן בשם ר' ינאי כו'.
והא ר' אלעזר אמר כשר ורב אמר פסול מה ביניהון כו'. — צ"ל: והא ר"א אמר כשר ורבנין אמרין כשר מה ביניהון ר"א אמר כשר וגובה מנכסין משועבדין ורבנין אמרין כשר וגובה כו'.
אם אומר את פרטו של ר"מ כללו של ר' יהודה אפי' אמר ושואל אני כו'. — צ"ל: אפי' אמר שואל אני בשלום פלוני חזקה על הכל חתם א"ר יוסי כו' (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב מלמטה שורה ג', אבל בשבועות פ"ה ה"ה ליתא וישר הוא).
א"ר חנניה ע"ד דר"מ בין שאמר חטין ושעורין וכוסמין בין שאמר חטה ושעורה וכוסמת כו'. — צ"ל: בין שאמר חטין ושעורין וכוסמין בין שאמר חטין שעורין כוסמין כלל ופרט הוא (פי' כלל שאם אין בין כולם כאחד אלא שוה פרוטה ה"ז חייב אשם אחד על הכלל; וביאור פרט שאם יש בכל אחד ואחד ש"פ חייב על כל או"א אשם מיוחד והכי איתא בשבועות פ"ד רה"ה נכללין בקרבן אחד ונפרטין בג' קרבנות כו') על דעתיה דר' יהודה אם אמר חטין ושעורין וכוסמין כלל ופרט הוא אם אמר חטין שעורין כוסמין (כ"ה בשבועות שם) פרט שאין עמו כלל (פי' ולכך אין השבועה חלה אלא על חטין בלבד שהזכירן תחלה וכר' יוחנן דאמר לעיל שואל אני בשלום פלוני לא חתם אלא על שאילת שלום בלבד, וע' זבחים ל' ב' תוד"ה כזית).
ר' יסא בי ר' שבתי מלא חתימת ידי עדים. — צ"ל: ר' יסא בשם ר' שבתי כדי חתימת ידי עדים (וכ"ה בב"ב פ"י ה"א ע"ש ובבלי שם קס"ג א', וגם בסה"ד ערך ר' שבתי הגיה כן).
[השלמות: התחיל בסוף שתים (פי' שהניח שורה אחת חלק ובסוף שיטה שניח התחיל לחתום) וגמר בסוף ארבעה (פי' שגם שיטה ג' הניח חלק) כשר (פי' שאינו פסול אא"כ הניח חלק שתי שיטות שלימות זו אחר זו).]
[השלמות: ר' יונה ור' יוסי תריהון אמרין צריך להחזיר שתי שיטין מקום הכתב. פי' דין חדש הוא (ולא קאי אלעיל) שבשתי שיטין האחרונות שבשטר צריך להחזיר דברים מהשטר (ע' בבלי ביב קס"א ב' רק שיטה אחרונה) ור' זעירא מבאר הדברים]
וגט פסול פשוט במקושר כשר ובלבד מאחריו. — צ"ל: בגט פשוט פסול (פי' דזה ששנינו "כתבו העדים בראש הדף פסול" אינו אלא בגט פשוט בלבד) במקושר כשר ובלבד מאחוריו (פי' שבמקושר העדים חותמין מאחוריו ומלמעלה למטה כדאיתא לעיל פ"ח הי"ב).
אבל אין העדים חותמין אא"כ היו יודעין לקרות. — פי' ולא מהני שיקראו אחרים לפניהן ואפי' בגט אשה כדמוכח כאן מדמקשין על רב מדתנן גט שכתבו עברית כו'. ושיטה אחרת בבבלי ט' ב' ולשיטתן הוכרחו לומר על הברייתא שהביאו שם "חסורי מחסרא".
כיני מתניתא כתב סופר ועד כשר. — צ"ל: כיני מתניתא חתם סופר ועד כשר (פי' דכתב סופר ועד פסול כמבואר לעיל ה"ד ואף חתם סופר ועד אינו כשר אלא בדיעבד. אבל בבבלי פ"ח א' איתא נמי א"ר ירמיה חתם סופר ועד שנינו, ושם פ"ו ב' מפורש דכשר אפי' לכתחילה וע"ש בפרש"י ד"ה ורב אמר, וכ"ה דעת בעל הלכות ור"ח ורי"ף ורמב"ם כ"ש בר"נ סופ"ו. ומזה נובעין מ"ש בחילופי מנהגים שבס"ס יש"ש ב"ק סימן ל"ז בני בבל אחד כותב את הגט ואחד חותם עם אותו הכותב בני א"י אחד כותב ושנים חותמין).
תני ר' חייה וגוים שעשו כמעשה ישראל כשר אפי' אמר איני זן כו'. — כנוסח שלפנינו כ"ה בבבלי פ"ח ב' תוד"ה ובגוים, אבל במרדכי שם ובספר התרומה סימן קכ"ח וסמ"ג עשין נ' העתיקו וגוים שעשו כמעשה ישראל כשר באומר איני זן כו'.
והא תני ב"ש אין לי אלא היוצא משום ערוה כו'. — חסר וכצ"ל: מה מקיימין ב"ש טעמא דב"ה דבר תני ב"ש אומרים אין לי אלא כו' ת"ל כי מצא בה ערות דבר מה מקיימין ב"ש טעמא דר"ע (פי' הא דכתיב אם לא תמצא חן בעיניו) שלא תאמר היוצאה משום ערוה אסורה (פי' שאין בעלה הראשון יכול לשוב לקחתה אחר שנישאת לאחר וגירשה) משום דבר אחר (פי' שאם עבר וגירשה מפני שלא מצאה חן בעיניו) מותרת א"ר שילא כו' כבר היא אסורה לו (פי' דסבר ר' שילא שאין לומר דמקרא כתוב בשעבר וגירשה משום שלא מצאה חן בעיניו כ"כ הרשב"א בסוף גיטין).
ואתיא דזקנים כב"ש ודר"ע כב"ה. — צ"ל: ודר"ע כדעתיה (פי' שמתיר לגרשה מפני שלא מצאה חן בעיניו, וע' רשב"א שם שתמה על גירסת הירושלמי שלפנינו. וראיתי בספר דורות הראשונים ח"א תקופת התנאים פ"ו שכתב דר"ע שבמשנתנו אינו חולק על ב"ה אלא דסבר דב"ה מתירין לגרש אפי' כשמצא אחרת נאה הימנה, וכעין זה יש בבבלי שבת י"ח ב' הן הן דברי ב"ה לא בא ר"ע אלא לפרש דברי ב"ה, ועוד בבכורות ל"ב ב' וב"ה אומרים אפי' זרים ר"ע מתיר אפי' גוים ושם מוכח דסבר ר"ע דב"ה מתירין אפי' גוים וכפרש"י שם ע"ש, אבל אין זה מחוור בלשון הירושלמי כאן).