Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Ketubot Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הראשונה של ראשונה קודמת לשנייה ויורשיה והשנייה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה. — צ"ל: והשנייה ויורשיה קודמין לשנייה של ראשונה (פי' לכתובה שנייה של ראשונה ומכאן ואילך היא פיסקא). שנייה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה (ונשמט מן "קודמין" עד "קודמין").
קידש רחל וכנסה לאה וחזר וכנסה כו'. — צ"ל: קידש רחל ולא כנסה לאה וכנסה וחזר וכנס את רחל על דעתון דרבנין כו' לאה קודמת אף ר' לעזר כו'.
ימים שבינתיים תפלוגתא דר"מ ורבנן. — פי' אם שיעבד נכסים בין אירוסין לנישואין אם היא טורפת מהן (וכעין שאלה זו בבבלי מ"ג ב') בזה חולקין ר"מ ורבנן, ונראה שמחלוקתן היא באחד שכתב שט"ח לחבירו בניסן ולא לקח המעות עד אייר דר"מ סבר עדיו בחתומיו זכין לו וטורף מזמן החתימה ורבנן סברי שאינו טורף אלא מזמן נתינת המעות, והמקור לפלוגתא זו לא מצאתי (וע' בבלי ב"מ י"ג א').
היה שם בכור את אמר הבכור נוטל פי שנים מהו נוטל פי שנים כבתו כו'. — צ"ל: מהו נוטל פי שנים בכתו (כגירסת פ"מ) או פי שנים בכל האחים (פי' דרואין כאילו חולקין את כל הנכסים שהניח להם אביהם לכל האחים ועוד חלק אחד לבכורה והבכור נוטל חלק בכורה בכתובת אמו כחלק שעולה לכל אח והשאר הוא חולק בשוה עם אחיו מאמו, ומיירי כשיש מותר דינר כ"ש בשלטי הגבורים פ"ד דף פ"ג ע"א בשם ריא"ז ודלא כפירוש פ"מ).
לא אתון דאמרין בשם רבנין לכון צריכא בשלא חלקו כו'. —צ"ל: לא אתון דאמרין בשם רבכון (פי' רב שלכם שהוא ר' מנא והוא לעיל בהלכה זו) לכן צריכא בשלא חלקו אלא משעה ראשונה שמין להן.
בעיקר שתי כתובות פליגין ר"ש אומר קרקע ורבנין אמרין מטלטלין באותו הדינר כו'. — צ"ל: ורבנין אמרין מטלטלין אבל באותו הדינר כו' (פי' וה"ק ר"ש אליבא דר' מנא עד שיהיו שם עיקר שתי כתובות בנכסים שיש להן אחריות ועוד יותר עליהן דינר אפי' במטלטלין).
לשני שטרות שיצאו על שדה אחת אי זה מהן שירצו ב"ד להחליט כו' (פי' שיצאו שני שטרי חוב מזמן אחד על בעל שדה זו ואין לו ללוה נכסים חוץ משדה זו ואינה שוה יותר מכפי שטר אחד הרי ב"ד יכולין להגבות שדה זו לאיזה בעל חוב שירצו מן השנים, ושמואל לטעמו שאמר כעין זה בבבלי ב"ק ט' א' האחין שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהן ויתר וע' ירושלמי קידושין פ"א ה"ד) והא תני היורשין שירשו שט"ח כו' יצא עליהן שט"ח כו' (ע' בבלי ב"ק שם תוד"ה "וטרף" שהקשו ג"כ מברייתא זו ונדחקו ליישבה).
בין שטר אחד שיצא על שתי שדות (פי' כגון שהלוה מכר שתי שדות לשני בני אדם בבת אחת ושתי השדות הן בינוניות הרי ב"ד יכולין להגבות איזו שדה שירצו) אי זה מהן שירצו ב"ד מחליטין (וירושלמי זה מובא בנימוקי יוסף ב"ב פ"ז רמז תתכ"ז וגם הרא"ש בב"ק פ"א סימן ו' כתב כעין דין זה בשם ר' יהודאי גאון).
לא מנה אית לך סב חמשין ואיזל לך. — פי' וכן בסיפא בהיו שם שלש מאות מיירי שהשלישית הרשתה לשנייה לדון עם הראשונה לכך נחשבות שנייה ושלישית כאחת והשנייה אומרת לראשונה שתינו שוות במנה טלי חמשים ונשארו עוד שתי מאות וחמשים ואומרת השנייה לשלישית שתינו שוות בשתי מאות טלי את מאה ואני אטול מאה ועוד חמשים הן של שלישית עצמה וע' בבלי צ"ג א'.
לשטר אחד שיצא על שלשה לקוחות כולהן חולקין בשוה. — פי' בשלשה לקוחות שלקחו זה אחר זה ולכך חייש בן ננס שמא יצא אח"כ שט"ח מוקדם לכתובות הנשים ויגבה מכל אחת ואחת כפי חלקה ומש"ה אף האחרונה צריכה לישבע, וסבר נמי בן ננס דאחר שגבה בע"ח חובו מכל אחת ואחת כפי חלקה שוב אין הראשונה חוזרת לא על השנייה ולא על השלישית וכמו כן אין השנייה חוזרת על השלישית וכן הדין לבן ננס בבע"ח שגבה מג' לקוחות שלקחו זה אחר זה, והטעם שאין הנשים חוזרות זו על זו לבן ננס מפני שכבר גבו פעם אחת לכתובתן; אבל בע"ח שגבה קרקע ואח"כ יצא בע"ח מוקדם לו ואין לו קרקע אחרת לגבות ממנה ה"ז טורף מבע"ח מאוחר שקדם וגבה מאחר שבע"ח המוקדם עדיין לא גבה כלום. אבל חכמים חולקין על בן ננס וסברי שאין בע"ח גובה אלא מזו שכתובתה מאוחרת לכולן ולפ"ז אין שום הפסד לראשונה ולכך אין הראשונה צריכה שבועה, אבל בשלשה לקוחות שלקחו בבת אחת אף חכמים מודין לבן ננס שאם יצא עליהן שט"ח כולם חולקים בשוה והיינו שהקשה ר' עקיבה לר' מנא מדברי שמואל.
א"ר חנינא אפי' בבעל חוב אתיא כו'. —צ"ל: אפי' בלוה אתיא היא בההיא דלא כתיב כל דאיקני (פי' ודעת הירושלמי שאם לא כתב דאיקני אפי' מיניה דידיה אין הנכסים שקנה אח"כ משתעבדי לבע"ח וכדסבר ר' יוסף בבבלי ב"ב קנ"ז א' ע"ש, וע' ב"מ פ"א ה"ו דאיקני אינו גובה ממשועבדין).
או שאמר לו אל יהא לך פירעון אלא מזה (פי' שהלוה אמר כן לבע"ח שני וכיון שהיה לבע"ח ראשון טירפא על שדה זו והלוה נתפשר עמו ה"ל כלקח שדה אחרת ואין בע"ח השני יכול לטורפה) א"ר מתנייה אתייא כמ"ד לכתובה אבל לא לתניין ברם כמ"ד בין לכתובה בין לתניין הא חזירה (פי' שלמ"ד המגרש את אשתו והחזירה סתם יש לה עליו כתובתה הראשונה עם כל התנאין שהתנה עמה בנישואין הראשונים ה"נ מאחד שהלוה נתפשר עם בע"ח הראשון הרי דינה כשדה ראשונה ושיעבודה של בע"ח שני עליה כמקודם, וע' בק"ע ופ"מ שפירשו שאמר לבע"ח ראשון אל יהא לך פירעון אלא מזו ואינו מובן דמאחר שכתב לשני דאיקני ונתפשר עם הראשון לא יהא אלא כאילו קנה עתה שדה זו והיא משתעבדת לשני).