Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Ketubot Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א"ר יוסי ב"ר בון מילתיה דר' חייה האומר ידיי מסולקות כו'. — צ"ל: מילתיה דר' חייה אמרה כן דתני ר' חייה (ונשמט מן "חייה" עד "חייה") האומר ידיי כו' א"ר אבון בר חייה קומי ר' זעירא מתניתא אמרה שאדם מאבד את זכותו בלשון הזה דלא כן אפי' מיד השנייה לא תוציא הראשונה ולמה כו'.
כתב לה מן האירוסין ומן הנישואין פלוגתא דב"ש וב"ה כו'. — צ"ל: כתב לה מן האירוסין ונישאת פלוגתא דב"ש וב"ה ע"ד דב"ש תמכור (פי' דב"ש סברי לעיל רפ"ח דאם נפלו נכסים משנתארסה ואח"כ נישאת מותרת למוכרן לכתחילה ומה שכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך אינו מועיל לעניין מכירה אלא שלא יהא אוכל פירות נכסיה) וע"ד דב"ה לא תמכור (פי' ומ"ש לה דו"ד אין לי בנכסייך מועיל לה שתהא מוכרת לכתחילה אבל אכילת פירות יש לו והא דתנן למה כתב לה דו"ד אין לי בנכסייך שאם מכרה ונתנה קיים דהיינו בדיעבד דוקא על כרחך דאתיא כחכמים דפליגי על ר"ג התם וסברי דבלא כתב לה אם מכרה ונתנה בטל).
ר' יהודה בשם רב הכותב שדה מתנה לאשתו אינה מוכרת פירות כו'. — צ"ל: הכותב שדה מתנה לאשתו אין לו אכילת פירות א"ר זעירא כו' והוא אוכל פירות מכיון שכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן לא ככותב שדה מתנה לאשתו הוא ואת אמר לא פירות ולא פרי פירות (ונשמט מן "פירות" עד "פירות", ולמטה בעמוד זה העניין בשלימות; וביאור זה דמיירי לרבנן דפליגי על ר' יהודה) ר' אימי בעא כו' עולא היה רוצה להבריח ממון מן האשה.
ניחא ע"ד דר' יודה בשכתב דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן אין לו אכילת פירות כו'. — צ"ל: אין לי בנכסייך ובפירותיהן יש לו אכילת פירי פירות אפי' כתב דו"ד אין לי בשדה זה ובפירותיה יש לו אכילת פירי פירות ניחא ע"ד דרבנין בשכתב דו"ד אין לי בנכסייך יש לו אכילת פירות אפי' כתב דו"ד אין לי בשדה זו יש לו אכילת פירות נישמעינה מן הדא כו' הוי לא שנייא ע"ד דר' יהודה בשכתב דו"ד אין לי על שדה זו ובפירותיהן בשכתב דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן יש לו אכילת פירי פירות ודכוותיה לרבנין לא שנייא בין שכתב דו"ד אין לי בנכסייך בין שכתב דו"ד אין לי בשדה זו יש לו אכילת פירות.
[השלמות: שבסוף הוא זכה בהן. — פי' במקח וממכר לרה"ג שער מ"ב דהא גופה של קרקע אין לבעל אלא לאחר מיתה, ובחייה דברים שלא באו לידו הן לפיכך התנאי בטל בדבר שלא בא לידו.]
ר' ירמיה בעא קומי ר' זעירא היי לון רבנן. — לשון קצר הוא כמו "היי אילין רבנן", וכעין זה בברכות פ"ב ה"ז "איילן רבנן".
מכר הוא ומתה היא א"ל מכרה בטל לבן שמכר בחיי אביו כו'. — צ"ל: א"ל מכרו בטל לאב שמכר בחיי בנו ומת בנו (כ"ה גירסת ק"ע ועיקר, ודעת הירושלמי דלאחר מיתת הבן דאז האב יורש ממנו את הגוף ממילא מתבטל המכר שמכר האב תחילה לפירות וע' בבלי ב"ב קנ"ט א' ובתוד"ה ולימרו ובנימוקי יוסף שם דף רי"ח ע"ב) מכרה היא ומת הוא א"ל מכרה קיים לבן שמכר בחיי אביו ומת אביו (והגירסא שלפנינו א"א להולמה בשום אופן אע"פ שכן היה לפני הר"נ בפ"ד דף פ"א ע"ב ולפני הרשב"א בתשובה שהביאה הב"י אה"ע סימן נ' סעיף י"א).
ר' חייא בר מרייא בעא קומי ר' יונה מכרה לבעלה מהו א"ל מדאמר חזקיה הלכה כר' יודה הדא אמרה מכרה מכר. — כל זה אינו שייך כאן ומקומו למטה בהלכה זו וע' מ"ש שם.
תני האומר יינתנו נכסיי לפלוני מת פלוני לפלוני כו'. — צ"ל: האומר יינתנו נכסיי לפלוני ואחריו לפלוני ואחריו לפלוני מת הראשון יינתנו לשני מת השני יינתנו לשלישי מת השני בחיי הראשון מכיון שלא זכה בהן השני לא זכה בהן השלישי ויינתנו ליורשי ראשון א"ל ר' יוחנן לרשב"ל לית הדא אמרה קנין פירות כקנין הגוף הוא (פי' מדתני יינתנו ליורשי ראשון אף שאין לראשון אלא קנין פירות בלבד, וע"ה בבלי ב"ב קל"ו ב') א"ל כך פירשה ר' הושעיה אבי המשנה (ע' ב"ק פ"ד ה"ז דגם שם אמר רשב"ל כעין זה) אחריו לפלוני ואחריו לפלוני (פי' דלשון "ואחריו" הוא כאלו הקנה לו גם את הגוף והיינו דאיתא בבבלי ב"ב שם כבר תרגמא ר' הושעיא בבבל אחריך שאני) אילו אמר מת פלוני לפלוני מת פלוני לפלוני מת שני בחיי ראשון מכיון שלא זכה בהן השני לא זכה בהן השלישי ויינתנו ליורשי ראשון יאות אשכח תני (ברייתא מובאת בב"ב פ"ח ה"ט ע"ש) מת פלוני לפלוני מת פלוני לפלוני ראשון ראשון קודם מת שני בחיי ראשון ראשון אוכל פירות ואם מת יחזור ליורשי הנותן תני הראשון מוכר קרקע (פי' בזה שאומר נכסי לפלוני ואחריו לפלוני) ולוקח פירות (פי' שלוקח בעד המעות פירות למזונו אע"פ שאינו משייר כלום לזה שלאחריו) כו' חזקיה אמר הלכה כרבי א"ר ינאי מודה רבי שאינו נותנה במתנת שכיב מרע (כ"ה בב"ב פ"ח ה"ט) ר' חייה בר מרייא בעא קומי ר' יונה מכרה לבעלה מהו (פי' שאם אחד נתן מתנה לאשה ואמר לה אחריך לפלוני וקדמה האשה ומכרה המתנה לבעלה) א"ל מדאמר חזקיה הלכה כרבי הדא אמרה מכרה מכר (כל זה איתא למעלה ושייך כאן כ"ש שם) א"ר מנא קומי ר' יוסי והדא אשה מכיון שמזונותיה על בעלה לא כמתנת שכיב מרע היא (פי' דכמו שאין שכיב מרע הנותן לוקח כלום ממקבל ה"נ אין לאשה המוכרת שום הנאה מהמעות שהרי מזונותיה על בעלה ואפי' רבי לא אמר אלא כשנהנה מהמעות כמו שאמר מוכר קרקע ולוקח פירות).
קריבתיה דר' שמואל בר אבא יהבו ליה משום כושל כו'. — צ"ל: קריבתיה דר' שמעון בר אבא יהבו לה כו' (ע' בבלי פ"ד ב' ומ"ש בברכות פ"ב ה"ז, עמ' 8).
שאם ביקש להשביע את האשה שלא משביעה. — צ"ל: שאם ביקש להשביע את האשה שהוא משביעה (כגירסת ק"ע וכ"ה בקידושין פ"א ה"ד דף סמ"ך ע"ב, וביאור זה שאם נתן לה רשות למסור לאחר ולא פטרה מן השבועה והיא מסרה לאחר ה"ז יכול להשביע את האשה כשירצה).
צריך להעלות לו שכר כל זמן שהיא שכורה אצלו. — צ"ל: צריך להעלות לו פרה כל זמן שהיא שכורה אצלו (פי' השוכר פרה מחבירו ונתן לו רשות להשאילה ומתה אצל השואל הרי השואל משלם פרה לשוכר והיא שלו ושוכר נשבע למשכיר ונפטר אלא שהמשכיר צריך להעמיד פרה אחרת לשוכר שתהיה אצלו עד תשלום הזמן שהשכיר לו את הפרה מתחילה, וע' בבלי ב"מ ל"ה ב') כו' שאלוה הבעלים ומתה (פי' שאלוה משוכר אם צריכים לשלם פרה לשוכר).
[השלמות: ר' זעירא בעא קומי ר' יסא כו' תלמידיה דר' ינאי. כ"ז אינו שייך כאן רק נגרר מקידושין פ"א [ס' ע"ב].]
א"ר אבין את אמרת פגם אביו שטרו בב"ד כו'. — צ"ל: א"ר אבין הכין איתאמרת פגם אביו כו'.
אנן משלחין בתריה תלת איגרין אין אתא הא טבאות. — בעיטור ח"א הלכות חוב (ומובא בשו"ת רשב"ץ ח"ב סימן ר"ל) העתיק: אנן משלחין בתריה תלתא זימנין (וגירסא יפה היא, אבל בחדושי רשב"א ב"ק קי"ב ב' ובהגהות מיימוניות פי"ג ממלוה אות ב' העתיקו כנוסח שלפנינו).
אבל אם לא עמד בדין וברח לית כאן מחלטין. — צ"ל: לית אנן מחלטין.
התיב ר' יוסי והא תני גובה גיטה ומטמנת כתובתה כו'. — צ"ל: התיב ר' יוסי ותהא גובה בגיטה וחוזרת וגובה (פי' בגיטה פעם שנית וכן הקשה רב נחמן בבבלי פ"ט ב') אין שם ב"ד באינון דמתון ואין שם עדים הרי שהלכו להם למדינת הים אין שם אומולוגייה לית ליה לרב אומולוגייה (פי' דרב סבר אין כותבין שובר בבבלי ב"ב קע"ט ב') לית ליה לרב אומולוגייה בהן דמר אבד כרטיסן (פי' במלוה שאמר אבד שטרי סבר רב שפטור מלשלם ואין כותב שובר שלא יהא הלוה צריך לשמור שוברו מן העכברים) אית ליה בהן דאמרה אבד פרנא (פי' דבאשה שאמרה אבדה כתובתי מודה רב שכותבין שובר וחייב לשלם ולכן אין חשש שמא תגבה ב' פעמים בגיטה) התיב ר' בא ותהא גובה בגיטה ומטמנת כו'.
רחב"א אשכח פרוזבלא דר' יונתן והוה פרימיתן כו'. — צ"ל: והוה פרי מיתן (כגירסת פ"מ) כו' נאמן המלוה לומר פרוזבול היה לי וקרעתיו כו' הסכנה ואילך כו' (פי' ואף לאחר שבטל השמד מנהג הקריעה לא בטל, וכעין זה לעיל פ"א ה"ה "אע"פ שבטל השמד המנהג לא בטל" ולכך שנינו בגיטין פ"ו מ"ב "ושנים שיאמרו בפנינו קיבל וקרע" שכן היה המנהג בא"י וכמו שנתבאר; אבל בבבל לא היה השמד מעולם ולכך לא נהגו לקרוע את הגט ומשום הכי שאלו בבבלי גיטין ס"ד א' "קרע למה לי א"ר יהודה אמר רב בשעת השמד שנו" פי' בא"י דשם היה השמד (וע' שו"ת רדב"ז ח"ג סת"מ ומ"ש בשביעית פ"ד ה"ב]. וכן מצינו בחלופי מנהגים שבין בני בבל לבני א"י שבס"ס יש"ש ב"ק סימן י"ג "בני א"י קורעין את הגט בני בבל אין קורעין אותו" וכפי שאנו רואין כאן היה המנהג בא"י לקרוע ג"כ את הפרוזבול) ואפשר כן אלא קבלתיו וקרעתיו והכא כתבתיו וקרעתיו.