היך עבידא חמש שורין מן שובע שובע כו'. — צ"ל: היך עבידא שובע שורין מן שובע שובע נסב חד כמין כי (פי' כצורת כ"ף יונית שהוא כדמות שני קוים החותכים איש את רעהו באלכסונן ובאמצען ע' מוסף הערוך ערך כי) אית ד' כרמין וד' ביניין (צורה א') נסב חד חורן אית תמן תלתא כרמין ותרין ביניין (צורה ב') נסב חד חורן אית תמן תרין כרמין וחד ביניין (צורה ג').

ועבודת הגפן אדעתיה דב"ש ח' אמות ואדעתיה דב"ה שש אמות. —צ"ל: אדעתיה דב"ש שש אמות ואדעתיה דב"ה ארבע אמות והתנינן לפיכך כו'.

עשה פסין כנגד הביניין כו' רבה על הפרוץ כנגד העומד כו'. — צ"ל: עשה פסין כנגד הביניין (פי' כנגד האויר שבין הגפנים) ויש בעומד ד' והעומד רבה על הפרוץ אף כנגד הפירצה מותר, הפרוץ מרובה על העומד כנגד העומד מותר כנגד הפרוץ אסור עשה פסין כנגד הגפנים כו' (פי' כנגד הגפנים לרבותא דאעפ"כ כנגד הפירצה אסור וכן ברישא נקיט כנגד הביניין לרבותא).

שהלך ר' יהושע בן קרחה כו' והיה נוטל אעין וסותם כו'. — פי' ואם פיאה מתרת ביותר מעשר ה"ל לעשות פיאה.

הדא פיאה מה את אמרת מלמעלן מן הצד אין תימר מלמעלן הא כ"ש מן הצד כו'. — צ"ל: אין תימר מן הצד כ"ש מלמעלן הא מן הצד לא (פי' דמלמעלן יפה ממן הצד כמבואר בבבלי עירובין י"א א') אין תימר מלמעלן לא אמר ר' חגיי כלום אין תימר מן הצד יאות אמר ר' חגיי מה נפשך אם מלמעלן הרי מלמעלן אם מן הצד הרי מן הצד כו' כמין דוקרן (פי' לעולם פיאה מתרת אף יותר מעשר ומועלת אף מן הצד ומ"מ לא תקשה מהמשנה דמצרכת ג' חבלים שאינו אלא באופן שקשר החבלים בקנים של דוקרנין דהיינו שהרבה קנים יוצאין מגזע אחד [ע' רש"י עירובין י"ט ב' וסוכה י"ג א'] וגם עשאן מן הצד ומשום שהדוקרן הוא מהרבה קנים אינו מתיר מן הצד משום פיאה אלא מלמעלה דוקא וכדתני בתוספתא פ"ד ומובא גם בבבלי עירובין י"א ב' היו שם קנים הדוקרנים ועשה להן פיאה מלמעלה אפי' ביתר מעשר מותר).

א"ר אבהו כל אילין מיליא לענין משא ומתן הא להורות (פי' שתהא פיאה מתרת בסוכה) אסור להורות (ומכאן ואילך אינן דברי ר' אבהו אלא ממסדר התלמוד) מה אם סוכה קלה כו'.

מאן תנא פיאה מצלת לא ריב"נ כו'. — צ"ל: דלא כריב"נ (פי' כמבואר למעלה בכרם שריב"נ היה נוטל וסותם באעין ודוקרנין ולא עשה פיאה) א"ל אדחי תנא (פי' שר' זעירא אמר לו שידחה את התנא ריב"נ שאין הלכה כמותו אלא פיאה מצלת בכרם וכעין זה א"ר זעירא בדמאי פ"ז ה"א [כ"ו א']).

[השלמות: אדחי תנא. — כעין זה לעיל דמאי פ"ז ה"א (כ"ו סוע"א).]

והוא שזרע כנגד האמצעי כו'. — צ"ל: והוא שזרע כנגד כולם (והנוסח שלפנינו נשתרבב מלקמן פ"ה דה"ה וביאורו שאם זרע כנגד כולם אז אוסר את כל השורה לב"ש אפי' היא ממאה גפנים אבל אם לא זרע אלא כנגד אחת אינו אוסר רק ה' גפנים בלבד) זרע כנגד האמצעי ע"ד דב"ש אוסר את כל השורה (פי' אם אין השורה יותר מה' גפנים) כו' אם היו זרעים קרובין לאחת מהן היא אסורה והשנייה מותרת (פי' ואוסרין הזרעים ג' גפנים לצד הקרוב וב' גפנים לצד הרחוק) ואם לאו הרי שתיהן אסורות (פי' ג' מצד זה וג' מצד זה) ע"ד דב"ה אסור ארבע כו' הזוית ע"ד דב"ש איזו שורה אסורה (פי' ולכך שתיהן אסורות) זו זו ע"ד דב"ה אסור שתים כנגד שתים כו' (פי' כצורה זו: ואם זרע כנגד גפן ראשונה שבשורה ה' אוסר שש גפנים והן ג' ראשונות משורה ה' וב' ראשונות בשורה ד' וגפן ראשונה שבשורה ג') זרע כנגד הביניין שבקרן הזוית (פי' בין גפן ראשונה משורה ה' וגפן שניה משורה ד' באלכסונן) ע"ד דב"ש אוסר ארבע שורות (פי' כל שורה ה' וכל שורה ד' לאורך וכן כל שורה 1 וכל שורה 2 לרוחב) ע"ד דב"ה אוסר שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב מיכן ואחת יוצאה זנב מיכן (פי' ב' ראשונות משורה ה' וב' ראשונות משורה ד' וב' זנבות אלא שספק הוא איזה הן וכמבואר למטה) זנבות אי זו הן שלישיות שבראשונה (פי' גפן ראשונה שבשורה ג' וגפן שלישית שבשורה ה' דהיינו גפן שלישית משורה ראשונה למזרח וגפן שלישית משורה ראשונה לצפון) שניות שבשלישית (פי' או שהזנבות הן גפן 2 שבשורה ג' וגפן 3 שבשורה ד' שהיא ג"כ שניה שבשלישית אם נחשוב השורות תחילתן מדרום וסופן לצפון. ובעיא זו לא נפשטה וי"ל שאם הזרע סמוך יותר לשורות הראשונות הזנבות הן שלישיות שבראשונה ואם הזרע סמוך לשורות שניות הזנבות הן שניות שבשלישית ואם הזרע באמצען כל הזנבות אסורות וכענין שנתבאר למעלה וכל זה הוא מהגר"א ובהוספת יותר הגה"ה וביאורים ממני הכותב זוו"ר).

ר' יונה בעי נטע ב' כנגד ב' וא' יוצא זנב ב' כנגד ב' כו'. — צ"ל: נטע ב' כנגד ב' וא' יוצאה זנב מיכן ואחת יוצאה זנב מיכן (כצורה זו ○ ○ ○ ○) את רואה כאילו אחרת נטועה כו' ורואין אותן כאילו הן ארבע כנגד ○○ ארבע או שאין אומרין רואין אלא כדי לעשות מחמש שש אבל אם כבר יש שש גפנים אין אומרין עוד רואין אפי' לר' יוחנן אלא מודד באלכסון משני צדדים) נטע ג' כנגד ג' ואחת מכוונת כנגד האמצעית את רואה כילו אחרת נטועה כאן וכילו אחרת נטועה כאן כדי לעשותו כרם גדול לא כן את אמר (לעיל ס"ד ה"ג) כו'.

עד דאנא תמן קיימנתה תוכו שמונה חוצה לו שש עשרה. — צ"ל: תוכו שש עשרה (פי' הנוטע ג' שורות אסור להביא זרע בינתיים עד שיהיה בין שתי שורות ט"ז אמה ריוח מפני שאוסרין פחות משמונה מצד זה ופחות משמונה מצד זה) חוצה לו שמונה (פי' שאם רוצה לזרוע חוץ לג' שורות מצד זה ומצד אחד אינו צריך להרחיק אלא ח' אמות דהיינו ד' אמות משורה חיצונה מצד זה וד' אמות משורה חיצונה מצד אחר) א"ר לעזר כו'.

אית דבעי מימר שאילו מתחילה נטעו מטע ט"ז על ט"ז היה מותר בה' אמות. — צ"ל: שאילו מתחילה נטעו בפחות מט"ז היה מותר בה' אמות (פי' היה מותר לזרוע בהרחק ד' אמות משורה זו וד' אמות משורה זו אפי' לב"ש ובחורבנו אם אין ביניהן ט"ז אמה אסור להביא זרע שם).

אלא כר' ישמעאל דר"י אמר אין עבודה לגפן יחידית דברי חכמים ריב"א כו'. — צ"ל: דר"י אמר אין עבודה לגפן יחידית ואפי' תימר כחכמים ריב"א כו' (וע' בשנות אליהו רפ"ו שנדחק מאד בפירוש זה לנוסח שלפנינו והרא"פ כאן כתב שכן דרך ש"ס זה על גדולי האמוראים שמביא אח"כ לומר דברי חכמים ע"ש. ואנחנו מצאנו ע"פ רוב שהתלמוד אומר כן על החכמים מהתנאים שחולקים על היחיד שלמעלה, ע' ברכות פ"ז סוה"ב, שביעית סופ"א ובמכילתין פ"ח ה"ג ומעשרות רפ"ג; ומ"ש בשנות אליהו שם אינו מחוור וע"ש. והנה במעשרות שם איתא: "דברי חכמים ר' יעקב בר אידי בשם ריב"ל" ומשם נשתרבב לכאן ג"כ "דברי חכמים ריב"א בשם ריב"ל" כדרך הירושלמי וביאור זה במעשרות שם דר' יעקב בר אידי אמר בשם ריב"ל שכן הוא דעת חכמים התנאים וע' מע"ש פ"ד ה"ד ובהגהותינו שם).