Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Kilayim Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
[השלמות: נותנין לו עבודתו ד"א. — פי' כנגד הגדר אבל מן הצד, מרחיק ו' טפחים.]
מהו לזרוע בינתיים כמכוונות הן כו'. — צ"ל: מהו לזרוע בינתיים (פי' בין גפני הערים בהרחק ששה טפחים מכל גפן) ככרם הן (פי' שדין עריס ככרם שהרי נותנין לעריס כדי עבודה ד' אמות ככרם) ואת אמר מותר ליזרע בינתיים ר' יוחנן אמר בעריס כו' (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב מלמעלה פ"ג ה"ז וגם הנוסח נשתבש כאן בהוספה זו).
בין כמ"ד מעיקר הגפנים מושחין בין כמ"ד מעיקר הגדר מושחין מה ביניהון א"ר יונה תיפתר כו'. — יש להגיה ולתקן הגירסא וכצ"ל: מה ביניהון היו שם שתי אמות מ"ד מעיקר הגדר מושחין אינו אסור שתי אמות מ"ד מעיקר הגפנים מושחין אסור עד שתי אמות אחרות (כ"ה גירסת הראב"ד בפ"ח ה"ג מכלאים) ר' יונה בעי היו הכרתין נתונים מקצתן תוך ד' אמות ומקצתן חוץ לד' אמות מ"ד מעיקר הגפנים מושחין ניחא ומ"ד מעיקר הגדר מושחין עד מקום שהחוט כלה אסור והשאר מותר (פי' שבין הגפנים שחוץ לחוט מותר לזרוע בהרחק של ששה טפחים או שאין חולקין את העריס ומאחר שבין הגפנים שבפנים אין זורעין ה"נ בין הגפנים שבחוץ) א"ר יוחנן ר' יוסי כו'.
על גנה קטנה שהיא מוקפת עריס (פי' שהגפנים נטועים בתוך הגנה בד' זויות) אם יש בה מלא בוצר וסלו מיכן כו' (פי' דמלא בוצר וסלו הן שתי אמות כמבואר למטה וא"כ יש בתוך העריס אויר מלא רוחב ד' אמות ונותנין לעריס כדי עבודה ששה טפחים מכאן וששה טפחים מכאן וזורע את המותר).
והכין ר' יוחנן בן נורי דהכא. — צ"ל: ואהן (פי' וזה) ריב"נ דהכא (כן הוא בפירוש ראב"ד עדיות שם). |
ר' יהודה בשם רב הלכה כר"ע. — פי' דרב פוסק בחו"ל שהוא מקומו של רב כר"ע לקולא, וכן לעיל סופ"ד דפסק ר' חייא בר אשי בשם רב הלכה כר"מ ור"ש לקולא, היינו ג"כ בחו"ל דוקא ור' יעקב בר אידי כאן נתן כלל ואמר דלאו דוקא בשני מקומות אלו בלבד הלכה כדברי המיקל בחו"ל, אלא בכל מקום הלכה כמיקל בחו"ל, ובזה מיושב מה שפקפק בשנות אליהו כאן ע"ש.
רשב"ג ר' יונתן בשם ר' ליעזר הגומם כו'. —צ"ל: בשם ר' ליעזר בן יעקב הגומם כו' מפני מראית העין. דברי חכמים? עד שיגום מן הארץ (וכ"ה בשביעית סופ"א ומוסב גם על דברי ר"ש שם ע"ש.
ר' חסדא אמר במודד לכסן (פי' דהא דתנן בזורק ד"א בכותל למטה מעשרה טפחים ה"ז חייב היינו אע"פ שאין ד' אמות שלמות ממקום שעמד וזרק עד הכותל אלא שיש ממקום שזרק עד המקום שבו זרק בהכותל ד' אמות באלכסון כגון שזרק מסמוך לקרקע ד' טפחים והגיע לכותל במקום שהוא גבוה מן הארץ ט' טפחים ואם היה האלכסון ד' אמות אף שלמטה בארץ פחות מד' אמות ה"ז חייב) ואין סופה לירד (פי' למטה בארץ ויהא צריך למדוד ד' אמות בארץ ולא באלכסון).
חזקיה אמר משלשה ועד ארבעה היא מתניתא פחות משלשה כסתום (פי' דהא דתנן במשנה ה' בסדן שבו קורות הרבה שר' יהושע אמר תחת הקורה הזאת אסור והשאר מותר אם אין בין קורה לקורה ג' טפחים כקורה אחת הן וכולן אסורין) מג' ועד ד' משלים (פי' שאם יש בין קורה לקורה מג' טפחים ועד ד' ה"ז צריך להרחיק ששה טפחים מן הקורה הזאת ומשלים בעובי הקורה הסמוכה עד ששה וזורע תחת השאר וכ"ש תחת יתר הקורות ובאופן זה הן דברי ר' יהושע והא דאמר והשאר מותר היינו אחר שהשלים עד ששה בקורה הסמוכה) ארבעה נחת הוא לה (פי' שמאחר שיש בין קורה לקורה אויר ד' טפחים שהוא מקום חשוב לעצמו ה"ז מותר לזרוע מיד תחת שאר הקורות בלי שום הרחקה כלל ובאופן זה לא היה ר' ישמעאל מסתפק וכעין זה יש לעיל פ"ה ה"ד) עד היכן (פי' עד כמה הוא אסור להביא זרע תחת המותר בקורה אחת או אפי' בשאר קורות אם הן סמוכות לה בתוך שלשה) כו' עד ארבע אמות (פי' אבל יותר מכאן אינו בטל ע"ג גפן ומותר לזרוע תחתיה) כו'¹. אם היו שתי פיפורות מותר (פי' דאע"פ דב' קורות סמוכות זו לזו בתוך ג' דינן כקורה אחת ושתיהן אסורות היינו מפני ששתיהן יוצאות מסדן אחד אבל שתי אפיפורות אפי' סמוכות זו לזו בתוך ג' וגפן מודלית על אחת מהן מותר להביא זרע תחת השנית).
footnotes: ¹ ובמקום מה שאיתא לפנינו "ר' אחא ר' חיננה בשם רשב"ל עד שש אמות" העתיק הר"ש בפ"ז מ"ג "עד ששה טפחים", ונוסחא משובשת נזדמנה לו.
א"ר חיננא ותני ופליג אם היה דרכו לפסע כו'. —צ"ל: א"ר חיננא אם היה דרכו לפסע אסור (פי' דהא דתנן תחת קורה זו אסור והשאר מותר היינו בשאין ענפיהן מתערבין יחד אבל אם היו הענפים מגיעין מקורה אחת לחברתה כקורה אחת הן ואסורין) ותני כן (תוספתא פ"ד) רשב"א אומר אם היה מפסיע בין קורה לחברתה הרי הן כקורה אחת (כ"ה בתוספתא שם).
צרור עולם צריך חיתוך צרור שעה אינו צריך חיתוך. — פי' אפי' תימא כתנא המחליף והיינו טעמא דצרור עולם דרכו לחתך כל קצות החמת סביב כדי שיהיה שוה ויפה וזה גמר מלאכתו וכל זמן שלא גמר מלאכתו ה"ז טהור אבל צרור שעה אין דרכו לחתכו סביב ולכך טמא מיד שאינו חסר עוד מלאכה.
לית הדא פליגא על ר"ז דר"ז אמר כו' (פי' דהא דתנן במ"ז בפיסקי עריס שאם יש שם שמונה אמות לא יביא זרע לשם פליג על ר"ז דלדידיה איך אפשר שלא יהיה שם אלא ח' אמות דהא בין גפן לגפן אינו פחות מד' אמות וכיון שנחרבה גפן אחת בינתיים הרי יש כאן שתי ביניים שהן ח' אמות ועוד מקום הגפן כל שהוא וא"כ יש כאן ח' אמות וכ"ש) פתר לה שמונה אמות וכל שהוא (פי' הא דתנן ח' אמות לא יביא זרע לשם היינו שיש שם שמונה אמות וכל שהוא ובמשהוא לא דק) ולמה לא תניתה כו' ועוד טפח (פי' וה"נ ח' אמות ועוד דפסקי עריס היינו ח' אמות וטפח וכ"ה בתוספתא פ"ד) וההן ריבה ציבחר (פי' דהא דאמרינן דח' אמות דהכא לא דק היינו שהוא ח' אמות ומשהו יותר ואילו שנינו ברישא "אם יש שם שמונה אמות ועוד לא יביא זרע לשם", היינו אומרין דהיינו שמונה אמות וטפח וגם לא היה יכול לשנות בסיפא "שמונה אמות ועוד" ואפי' היה שונה ברישא שמונה אמות ומשהו יש לטעות ולומר דמשהו היינו טפח ולפ"ז "ועוד" היינו יותר מטפח) כו'.
והוא שיהא בקרן זוית ארבעה טפחים כדי מקום. — פי' הא דתנן במשנה ח' עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך קרן וכלה כו' שביאורו שהיו שם שתי מחיצות מצד מזרח ומצד דרום (כצורה זו) ואצל המחיצה הדרומית נטועות ה' גפנים כדין עריס אם הגפן החמישית העומדת סמוך לקרן רחוקה ממחיצה מזרחית יותר מששה טפחים נותנין לו לעריס זה בקרן זוית ששה טפחים מן הגפן החמישית כדי עבודה וזורע השאר באורך המחיצה הדרומית וכן בצד מזרח כאילו לא היתה אלא מחיצה דרומית בלבד ואם אין שם אלא ששה טפחים מן הגפן החמישית שבקרן עד מחיצה מזרחית אסור לזרוע בקרן זה כנגד מחיצה דרומית וכנגד מחיצה מזרחית עד שירחיק ששה טפחים מן הגפנים ולצפון והשאר מן המחיצה המזרחית מותר לזרוע ועלה אמרינן הכא והוא שיש בין גפן חמישית למחיצה מזרחית ארבעה טפחים כדי מקום, אבל אם אין שם ד' טפחים צריך להרחיק מן הגפנים לצד צפון ד' אמות ואח"כ מותר לזרוע לצד מחיצה מזרחית שדין מחיצה זו כמו נגד העריס שמרחיק ד' אמות.
שמעון בר בא בשם ר' יוחנן עד מקום שהוא נקמן. — צ"ל: עד מקום שהוא נקמז (ופירוש "נקמז" כמו נקמץ ונכווץ כמו בעירובין פ"ה ה"ג [כ"ב רע"ד] "ולא יתר שהוא נקמז ומפסיד" וע' מ"ש שם ובשבת סופי"ז; ודברי ר' יוחנן נאמרו על הא דתנן במשנה ט' הפרח היוצא מן העריס כו' כנגדו אסור, ואמר ר' יוחנן שמודדין את הפרח כמו שהוא נכווץ ואע"פ שאם היו מושכין ומותחין את עלי הפרח היו מתארכין ומתגדלין אין לך אלא כמו שנראה עתה לפנינו).