Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Kilayim Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ר' ניחא בר סבה ר' יוחנן בשם ר' זעירא. — צ"ל: ר' ניחא בר סבה ר' יונה בשם ר' זעירא (כ"ה באור זרוע ח"א סימן רצ"ב וכן העתיק בר"ש כאן ונעלם זה מס' דורות הראשונים ח"ב בבל וא"י פ"ז).
מה שני תולעת דבר שיש בו רוח חיים אף כל כו'. — פי' דתולעת שני היא מן התולע שבהרים (תוספתא סופ"ט) וארגמן נצבע מדם מין צפרדע שבים (שמכונה בלעז פורפור שנעקקע) והמלכים הקדמונים היו לובשין בגדים הצבועים בצבע זה וגם בימינו עוד ילבשו האפיפיורים בגדי ארגמן, וע' בקופת הרוכלים לבעל תפארת ישראל ראש סדר מועד סימן ג'.
ר' הלל בי ר' וולס היה לו בגד בל' ריבוא דינר ויהביה לרבי ומצא בו כלאים כו'. — צ"ל: ויהביה לרבי והוה עליה עד דהוא מברך ומצא בו כלאים ושרפו (ע' בבלי גיטין נ"ט א') ר' מנא היה לו בגד בל' ריבוא דינר ומצא בו כלאים ויהביה לר' חייה בר אדא א"ל זבניה למית א"ר חגיי ר' שמואל כו' מייתי מאנא מבי קצרא (פי' שדרכן היה לתפור ב' בגדים יחד אפי' בכלאים, ע' פרה פי"ב מ"ט, ואפשר ג"כ שהכובס היה גוי) ומייתב עליה עשרה חייטין (פי' שהחייט בקי בחוטי צמר ופשתן והוא חשש שמא נשארו בהן מקצת חוטים מהכלאים) ומפשפשין ליה.
אילין פליגין על דרב ולית להון קיום. — פי' שמשניות וברייתות אלו א"א ליישבן אליבא דרב (ולכן אין הלכה כמותו); וכעין זה בערלה פ"ג סה"א [ס"ג א'] "חגיי קשתיה חגיי קיימה" וע' סוכה פ"ד ה"ה [נ"ד ג'] "קיימה ר' אבודמי נחותה" והרבה כיוצא בהם, וכן הפירוש בכ"מ ע' חגיגה פ"ב מה"ו [ע"ח רע"ג] הדא פליגא על רשב"ל ולית לה קיום וע' יבמות פ"ג סה"א וגיטין פ"ז ה"א והוריות פ"א ה"א ונדה פ"ג ה"ב. וראה ברא"ש שבת פכ"ב סימן ט' ובק"נ שם אות ת'.
ומ"ד מותר כההיא דא"ר זעירא גדול כבוד הרבים שהוא דוחה כו'. — פי' ואפי' ל"ת של תורה דוחה כמבואר בברכות פ"ג סה"א ודלא כהג' הגר"א.
יהב מפה על מנוי ואינו אסור משום כלאים דלא ינבלון מאנוי. — פי' דהא דתנן במשנה ד' לא יתן המרדעת על כתיפו כדי להוציא עליה את הזבל הטעם הוא מפני שמכוין שלא יטנף את גופו ודלא כ"ש בתוספות רעק"א שם דמכוון שלא יטנף את בגדיו בזבל דאי הכי מישרא שרי כדמשמע הכא, וכן בריש פירקין אמרו אין לי אלא דבר שהוא מהנה את הגוף. ועוד י"ל שדרך ליתן מרדעת על הכתף כדי שלא ירגיש קושי הקופה שבה מוציאין את הזבל (ע' שביעית רפ"ג) והרי זה הנאת הגוף.
א"ר יונה לר' בא ולמה לא א"ל מלא מסלקתה כו'. — צ"ל: ולמה לא אמר לך מילה מסלקתא (פי' למה לא אמר לך ר' בון בר חייא דבר שאין עליו תשובה) אלו אמר לך בלא כך אינה אסורה בהנייה (פי' דמטפחת של ס"ת אסורה בהנייה) מה הוה לך מימור ליה.
חיוורין חפיתין. — פי' "חפיתין מצומצמין" (כן מוכח במדרש שמואל רפכ"א) דכשיקום בבגדיו יוכל לילך בהן.
ואזל קלא דקרעון לגו פפתה. — בכתובות פי"ב ה"ג [ל"ה א'] הנוסח "לגו פתתה" ובשניהם ט"ס וצ"ל במלה אחת "לגובבתה" וכ"ה במדרש קהלת פ"ט אות יו"ד וגובבתה היא גת החפר הסמוכה לציפורין וכן אמרו בב"ר סו"פ צ"ח דגת החפר היא גובבתא דציפורין, ובסנהדרין סופ"ח מטייל הוינא באילין גופתא דציפורין נראה שהיא גובבתא דציפורין (וע' מ"ש בשביעית פ"ו ה"א) שוב מצאתי בספר תבואות הארץ פ"ג דף קי"ד (מדפוס ירושלים) שגם הוא כתב כן.
[השלמות: חד זמן חמי גו בני כו'. — ע' נוסח אחר בזה בבבלי קידושין ל"ג א'.]
ארץ שמתיה חיין תחילה לימות המשיח כו'. — שמתי א"י יחיו בתחילת ימות המשיח שיאריכו כמה שנים (ע' בבלי סנהדרין צ"ט א') ויאכלו שני משיח (כלשון ב"ר פצ"ו) אבל מתי חו"ל לא יחיו עד שיתחדש העולם הבא ואז יהיה יום הדין הגדול ולבסוף מסקינן דגם צדיקי חו"ל יתגלגלו במחילות לא"י ושם יחיו בתחילת ימות המשיח ובעוה"ב יהיה תחיית המתים לכל אדם, ואמרו בתנא דבי אליהו רבה פ"ה תחיית המתים להקב"ה לימות בן דוד כדי ליתן שכר לאוהביו וליראיו וכן תחיית המתים להקב"ה לעוה"ב כדי ליתן דין וחשבון.
ז' ימים סובבין את ארץ ישראל ימא רבא כו'. — ע' בבלי ב"ב (ע"ד ב') ז' ימים אלו בשינוי שמות והעיקר כנוסח הירושלמי (וע' בד"ס ב"ב שם), והנה מצינו עוד בדה"י (ב' ב' ט"ו) ים יפו (ונזכר ים יפו גם בספרי ברכה פיסקא שנ"ד) וכן ים פלשתים (שמות כ"ג ל"א) וכן ים האחרון (דברים ל"ד ב'), ושלשתם הם כינויים לים הגדול (ור' בחיי כתב בשמות י"ד י"א דים האחרון הוא ים סוף וזה פלא). ויש עוד ים הקדמוני (יואל ב' כ') וכן ים הערבה (דברים ג' י"ז) ושניהם הם כינויים לים המלח שהוא במזרח א"י וכתיב (דברים שם) ים הערבה ים המלח. וע' ירושלמי שקלים פ"ו ה"ד וכן בתוספתא סוכה פ"ג שדרשו הערבה זה ימה של טבריא נראה דבין ים המלח ובין ים טבריא. מכונים ים הערבה (ותמוהין דברי רשב"ם ר"פ דברים שכתב דים הערבה הוא ים סוף). ויש עוד (ביהושע י"א ה') מי מרום והוא נהר גדול סמוך לצפת והוא ימא דסמכו וע' שקלים שם דימא דסמכו הן מים מתוקים, וים כנרת (במדבר ל"א י"א) ובלשון ארמית ים גנוסר והוא עצמו ים של טבריא כי הים הזה סמוך לטבריא אבל ים סוף לא נמנה בין הימים שסובבין את א"י מפני שלא מנו כאן אלא הימים הסובבין את גבולי א"י שנחלקה למטות בני ישראל בפ' מסעי ואין ים סוף נוגע בגבולים הללו אלא שהוא הגבול המובטח לעתיד לבוא (בשמות כ"ג ל"א), אלא שראיתי בדרשה לר' סעדיה גאון שנעתקה מלשון ערבית (וויען תרכ"ח) על עשרת הדברות שכתב בדבור ד' ז' ימים ברא הקב"ה ומכלם בחר את ים סוף (ולשונו בערבית "קלזם" וביאר המתרגם שארץ סועץ הסמוכה לים סוף מכונה בלשון יונית "קלזם") כו' ובו הראיתי לעמי את מופתי ע"כ ואיני יודע מקור לזה ובפר"א פי"ח מצאנו בלשון אחר ז' ימים ברא הקב"ה ומכלם לא בחר אלא ים כנרת.
ר' ברקיריא ור' לעזר הוון מטיילין באיסטרין כו'. — כפי הנודע היה מקום ר' אלעזר בטבריא שהרי היה תלמיד מובהק לר' יוחנן שהיה יושב בטבריא; וכן ר' זעירא (או ר' זירא בבבלי) שהיה יושב בטבריא (בבלי מ"ק כ"ה ב') התפלל לבל ימות ר' אלעזר בימיו ויפול עליו צרכי צבור (בבלי ב"מ פ"ה א'), וכן מפורש בענין זה בב"ר פצ"ו היו מהלכין בפילי שהוא חוץ לטבריא וכ"ה בתנחומא פ' ויחי סימן ג', ולפ"ז נ"ל להגיה כאן "באיסטדין" בדלי"ת (וכ"ה הנוסח בעין יעקב) ואיצטדין היינו מקום שהאנשים נלחמים עם שוורים כדרך הרומיים באותו זמן ומבואר בעירובין פ"ה ה"א שסמוך לטבריא היה "איצטדין"¹ (ובפסיקתא רבתי פסקא א' אות וי"ו הנוסח "היו מטיילין באילפס" וברור הוא שבמקום "באיצטדין" שנשתבש בפסיקתא נעשה "באילפס" כי בפסיקתא מובא ענין זה כפי סגנון הירושלמי ע"ש). ומזה יש להוכיח שהירושלמי נסתדר בטבריא ושם נודע לכל שהאיצטדין היה חוץ לעיר אבל המדרשות שנסתדרו במקום אחר השמיטו את האיצטדין וכתבו במקומו שם העיר. ומצאנו עוד בפסחים רפ"א דא"ר הונא כד הוינן ערקין באילין בוטיתא דסדרא רבא היו מדליקין עלינו נרות כו' ומבואר בשבת פ"ו ה"ב דף ח' ע"א דסדרא רבא היה בטבריא ומשום שהירושלמי נסתדר בטבריא אמרו סתם "בוטיתא דסדרא רבא" והיה ידוע שזה היה בטבריא; אבל באותו ענין בב"ר פ' ל"א איתא א"ר הונא עריקין הוינן מן קומי גונדא בהדא בוטיטא דטבריא והיו בידינו נרות כו' ומפני שהמדרש נסתדר בעיר אחרת כמו שנתבאר הוכרח לפרש בוטיתא דטבריא. וע' עוד ראייה לזה במגילה פ"ג ה"ב [ע"ד א'] (כ"ש בהערותי שם) ועו"ש פ"א ה"א [ע' ע"א], "הסמוך לכרך והנראה עמו הרי הוא כיוצא בו ר' אייבו בר נגרי בשם ר' חייה בר בא כגון הדא חמתה" ומבואר בבבלי שם ב' ב' דמחמתן לטבריה מיל ובירושלמי כאן סתמו ולא כתבו לאיזה כרך היתה חמתה סמוכה ונראה משום שנסתדר בטבריה והיה זה מפורסם.
footnotes: ¹ וע' בקדמוניות היהודים ספר י"ח פ"ב שאנטיפס בנו של הורדוס שבנה את העיר טבריא בנה בה גם אצטדין.
מן מה דתני כגון צור וחברותיה קיסרין וחברותיה הדא אמרה בחוף הים שממדינת הים. — צ"ל: הדא אמרה מחוף הים וממדינת הים (פי' שמדינת הים הן המקומות הרחוקין הרבה מא"י משא"כ צור וקיסרין הקרובין לא"י וכן בגיטין פ"א סוה"א משמע דקיסרין אינה ממדינת הים, ומזה מוכח דתרתי קתני מחוף הים וממדינת הים).
אית אתרין דזרבין עמר (כצ"ל) מן גו (פי' שבמנעל תפור בפשתן מניחין בתוכו צמר על מקום הפרסה כדי שלא יהא קשה לרגל אבל אין תופרין את הצמר למנעל ולכך אין בו משום כלאים) כהדא דר' זעירא כו' דלא יחוט ליה מסאניה בכיתן אלא ברצועה (פי' שהיה דרכן להדביק את הצמר בדבק להמנעל לכך אסור).
ר' זעירא מפקד לר' אבא בר זבינא. — בראב"ן סימן קט"ז העתיק: בר זמינא (ונכון הוא כי הוא היה תלמיד ר' זעירא [ע' מ"ש לעיל עמ' 16] אבל ר' אבא בר זבינא לא מצינו לו חבר, והיוחסין וסה"ד לא הזכירוהו).
[השלמות: ויאמר לבר ראשון דלא יחוט כו'. —פי' בר ראשון הוא שם הרצען שאצלו היה ר' זעירא עושה לו מנעלים ["כך פי' גם פ"מ"]. אבל מצאתי בסי משפחות סופרים ערך ר' אבא בר זמינא שכתב עליו שהיה חייט (שביעית פ"ד ה"ב דף ל"ה סוע"א) ותופר מנעלים וריז צוהו שלא יתפור את המנעלים של בנו הראשון בפשתן רק ברצועות (כלאים פ"ט ה"ה).]
ר' חנינא אמר עד יחות כל סיטרה. — דברי ר' חנינא נאמרו על הא דתנן בשבת פ"ז מ"ב בין ל"ט מלאכות והתופר שתי תפירות וס"ל לר"ח דכל תפירה ותפירה היא מהולכה והובאה.
עשה שני ראשיה לצד אחד מעתה עד יחות ויסוק כו'. — צ"ל: מעתה עד יחות ויסוק ויחות ויסוק (פי' ואין זה בכלל הלשון "עשה שני ראשיה לצד אחד" דהא בהולכה והובאה אחת ג"כ שני ראשיה לצד אחד) והתני רי"א עד שישלש מעתה עד יחות ויסוק ויחות ויסוק ויחות ויסוק (פי' וה"ל לומר עד שישלש כדי שלא נטעה בדבריו) אלא הכין והכין (פי' דשתי תפירות הן הולכה אחת והובאה אחת).