ד"ה היא כדי שיהו הכל זקוקין למחיצתן. — פי' שאם יהא מותר למוכרו, כל או"א ימכור את מעשרו כדי שלא יהא זקוק להעלותו לירושלים והתורה אמרה (דברים י"ד כ"ג) ואכלת לפני ה' וגו' מעשר דגנך וגו' למען תלמד ליראה וגו'.

ולא יתננו לחנווני שיאכל עליו. — צ"ל: ולא יתננו לשולחני להתנאות בו (וכ"ה בתוספתא רפ"א וגירסא שלנו סותרת משנה שלימה בפ"ב מ"ט שמאי אומר יניחנה בחנות ויאכל כנגדה).

ר' אבא בר יעקב בשם ר' יוחנן נאמר כאן לא יגאל כו' אף לא יגאל האמור כאן אינו לא נמכר ולא נגאל ר' יעקב כו'. — צ"ל: אף לא יגאל האמור כאן אינו לא נמכר ולא נגאל אבל בבכור לא נאמר אלא לא תפדה (כגירסת הגר"א) ר' יעקב דרומייה בעא קומי ר' יוסי כלום כתיב בבכור לא תפדה בבעל מום (פי' ומניין שאין פודין לבכור בעל מום) א"ל מה מעשר בהמה לא חלקה התורה בין חי ובין שחוט ובין תם ובין בעל מום אף בכור לא תחלוק בו בין חי ובין שחוט ובין תם ובין בעל מום (כן מצאתי במהרי"ט אלגאזי הלכות בכורות פ"ה אות ל"ח וע"ש) אין מקדשין בו כו'.

ר' לעזר בשם ר' מנא אין אומר לו שיתן מלתא או כו'. — צ"ל אין אומרין לו שיתן מילתיה אמרה הגונב פחות מש"פ אין אומרין לו שיתן (ור' לעזר זה שאמר בשם ר' מנא כאן וכן בשם ר' אבון בכתובות פי"ג ה"ד [ל"ו סע"א] ובשם ר' ניסא בגיטין רפ"ה אין זה ר' לעזר סתם שהוא ע"פ רוב ר"א בן פדת שהיה תלמידו של ר' יוחנן אלא ר' לעזר ב"ר יוסי תלמידו של ר' יוסי האמורא שהיה חבירו של ר' יונה, ור' יוסי ור' יונה היו תלמידי ר' זעירא או ר' זירא כנודע. ובסה"ד ערך ר' אליעזר ב"ר יוסי לא ידע שהיה אמורא בשם כזה ע"ש, ור' לעזר ב"ר יוסי האמורא היה חבירו של ר' מנא או תלמידו וגם תלמידו של ר' אבין שהיה חבירו של ר' מנא, ובירושלמי מעשרות פ"ב ה"א מפורש ר' לעזר ב"ר יוסי בשם ר' אבין וע' ביצה פ"א ה"ו (ס' סע"ג) ר' לעזר ור' אבא מרי ור' מתניה הורי כו' הוא ג"כ ר' לעזר ב"ר יוסי זה האחרון שהרי חביריו ר' אבא מרי ור' מתניה היו בזמן ר' יוסי ור' מנא ע' כלאים סופ"ב שר' אבא מרי אמר בשם ר' מנא ובגיטין פ"ה ה"ב [מ"ו סע"ד] ר' שמואל בריה דר' יוסי ב"ר בון ור' מתניה הוון יתבין כו' וידוע שר' יוסי ב"ר בון היה בזמן ר' מנא).

ומ"ט דר' יודן בן פזי יהיה לך אפי' לאחר שחיטה כו'. — צ"ל: ומ"ט דר' יודן בן פזי לך יהיה (פי' דכתיב במדבר י"ח י"ח ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה, והרי כפל הכתוב לך יהיה לרבות) אפי' לאחר שחיטה מה מקיים ריב"ל לך יהיה ריבה לו הויה אחרת שיהא נאכל כו' (היא דרשת ר"ע בספרי שם וגם רש"י שם הביאה).

[השלמות: אבל כדרך שהן יפין על התורמסר. ע' ברכות פ"ב ה"ג [ד' רע"ג: עד יעקב תרמוסרה].]

וטבבו כַּן (כפירוש ניר וכי מה שוין מטבעות של בבל בירושלים) א"ר אבין כל המטבעות היו יוצאות בירושלים כו' (והא שאינו מחלל בא"י על המעות של בבל שהן בא"י הטעם מפני שמעות א"י יוצאות בכל א"י אבל מעות בבל אינן יוצאות בכל א"י אלא בירושלים בלבד).

מה נפיק מביניהון ילדה בכור והקדישו לשלמים כו'. — צ"ל: מה נפיק מביניהון נתעברה והקדישו עולה (פי' שבהמת שלמים של מע"ש שנתעברה והקדיש עוברה לעולה) מ"ד לא התירה התורה ליקח בכסף מעשר אלא שלמים בלבד (פי' וקדושת מע"ש לא פקעה ממנה) קרבה שלמים מ"ד בלקיחתה פקעה ממנה קדושת מעשר אינה קריבה שלמים (פי' אלא עולה ע' תמורה כ"ד ב') א"ר יוסי הא כל אילין כו' (ומה שפירשו המפרשים כפי נוסח שלנו דחוק ורחוק).

חזרו לומר לא יקחו אפי' חיה אפי' עופות. — מדברי הרמב"ם בפ"ז הי"ב ממע"ש נראה שהיה גורס: חזרו לומר לא יקחו אלא חיה אלא עופות (וע' בכ"מ שם).

והתנינן מעות בירושלים ופירות במדינה שנייא היא שהיה אחד מקום כו'. — צ"ל: שנייא היא שהיה אחד במקום (פי' שהמעות הן בירושלים) כד נפק כו' דא"ר לעזר דר"מ ורבנן (פי' דתנן בדמאי פ"א מ"ב שדמאי מחללין נחושת על הפירות ויחזור ויפדה את הפירות דברי ר"מ וחכ"א יעלו הפירות ויאכלו בירושלים) בדמאי הא בודאי לא (פי' שבודאי אין מחללין נחושת על הפירות ברחוק מקום) מן מה דא"ר לעזר דר"מ ורבנן בדמאי הדא אמרה מתניתא (פי' הא דתני לעיל מעות ופירות במדינה) בדמאי ולא בודאי ר' זבידא הוה יתיב כו'.

ר' יוסי בן חנינה בי פירה א"ר הילא כו'. —צ"ל: ר' יוסי בן חנינה אמר צריך לפדותן (פי' דהא דתנן שאם לקח עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מע"ש יאכל כנגדן צריך הוא תחילה לפדות את העבדים וקרקעות ובהמה טמאה) א"ר יודן צריך לחזור ולהקדישן (פי' דהא דתנן שאם הביא קינין מדמי מע"ש יאכל כנגדן צריך הוא אחר שאכל כנגדן לחזור ולהקדיש את הקינין) שהוא סבור לומר שקידשו והן לא קידשו (פי' שטעה תחילה וסבר שמותר לקנות קינין מדמי מע"ש) א"ר הילא מן מה דתנינן יאכל כנגדן הדא אמרה קידשו (פי' דאם לא קידשו ישחוט את הקינין לשם חולין כעופות שקנה סתם מדמי מע"ש) א"ר יוסי מכיון שמשך נקנה המקח (פי' לכך קידשו הקינין מפני שדרך למשוך הקינין תחילה ואח"כ נותן מעות וכיון שמשכן קנה אותן לשם קרבן ונתקדשו) מיכן ואילך מעות מע"ש הן (פי' והמעות שנתן לו אח"כ לא נתחללו ועדיין הן מעות מע"ש אצל המוכר ולכך צריך לאכול כנגדן ובזה נסתיים פרק זה).