Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Maaser Sheni Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
רבי ה"ל פירין הכא ופירין בכותניין. — ע' מ"ש במעשרות סופ"ד (דף נ"א סוע"ב, עמ' 109).
וקובע מע"ש שלהן על כל עוקץ ועוקץ ראה אותן כאלו הן חתוכות (פי' ופדה אותן בזול כחתיכות של קישואין) כו' א"ר יונה ויאות אלו שנים כו' (פי' יפה אמר ר' יוחנן שפודה אותן ביוקר כמו ששוה כל חלק עשירי מקישואין שלימין).
ר"ש ב"ר הוה מפקד על אילין דרומייא דהוון מזלזלין בה כו'. — צ"ל: ר"ש ב"ר הוה מקפד על אילין דרומייא דהוון מזלזלין בה (פי' שהן סברי כרבי ופדו אותן בזול כאלו הן חתיכות) נסתון בר קפרא וקרטטן קמיה (פי' שעשה אותן קרטין שחתך עוקצי הקישואין) כו' מילה מקרטטא וטבה (פי' דבר מה שאף שיעשה ממנו חתיכות הרבה יהיו כל החתיכות יחד שוין כהדבר השלם בלי פחת דבזה ודאי יודה ב"ק שפודין אותו ביוקר) ריב"ל אמר אין פודין מע"ש אלא קרוב לשיווי.
ר' סימון חווי פירין לר' חלקיה א"ל בשוויהן א"ל כן. — כל זה מיותר ונכפל בטעות.
מניחן עליו עד שיכמושו. — צ"ל: מניחן בעלין (פי' מניח הפירות עם העלין) עד שיכמושו ופודה אותן מוצ"ש מיד (פי' שבמוצ"ש אין לקוחות מצויין ולפיכך בזה הזמן נמכרין בזול).
אין ההוא משחה דבית מעקה קיים כו'. — פי' שלבית מעקה היה שמן הרבה והיה דרכן למכור בזול ולזה אין שמנו של ר' מנא שוה אפי' שש מנין דהיינו ת"ר זוז.
אחד גוי ואחד בעל לא אלא לצדדין איתאמרת. — צ"ל: אחד גוי ואחד בעל פודין (פי' בתמיה) אלא לצדדין איתאמרת (פי' זה שאמר ר' יוחנן ואפי' אחד מהן גוי ואפי' אחד מהן בעל או או קאמר או גוי או בעל).
של סלע ואיסר קודם מפני שהוא מוסיף על הקרן. — פיסקא זו מקומה למעלה בראש הלכה זו.
ועוד מן הדא מע"ש שאין דמיו ידועין. — המלות "ועוד מן הדא" יש למוחקן כאן ונכפלו ע"י ט"ס מלשון כזה למעלה.
מה נן קיימין אם בגדולה זכה בסימנין אם בקטנה קטן זכה כו'. — זה קאי על הא דתנן בעירובין פ"ז מ"ו ומזכה להן ע"י בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים, ונשמט כאן "תמן תנינן" כדרך הירושלמי וכצ"ל: מה נן קיימין אם בגדולה כו' קטן זכה (פי' וכי קטן זוכה לאחרים) כו' ואין מתנת קטן מתנה ר' יוסי בעי מעתה אפי' לעצמו לא יזכה דכתיב אל רעהו עד שיהא כרעהו (פי' וכיון שאין מתנתו מתנה אם אחרים נותנין לקטן ג"כ לא יזכה) דברי חכמים (פי' מה דעת חכמים שחולקין על ר' יוסי בגיטין פ"ה מ"ט דר' יוסי אמר מציאת חשו"ק יש בהן גזל גמור ולחכמים אין בהן אלא דרכי שלום) ר' יודה בר פזי בשם ר' יוחנן כו' עד שיביא שתי שערות (פי' שחולק על ר' הונא שהוא מרבנן דתמן שסובר דחכמים מודין לר' יוסי דקטן שיש בו דעת ליטול ולהצניע יש בו גזל גמור וזוכה גם לאחרים) כו' ברם כרבנן דהכא ר' יוסי בר"ב בשם ר' שמואל בר"י פתר לה כו' והתנינן אבל אינו מזכה כו' (והתוספות בגיטין ס"ד ב' ד"ה אלא הקשו מעצמן קושית הירושלמי ע"ש).
ר' אינייא בר סיסי סלק גבי ר' יונה א"ל אפרוק לך בהדא סילעא כו'. —צ"ל: א"ל פרוק לך בהדא סילעא (פי' שר' יונה היו לו פירות של מע"ש ורצה לפדותן בלא חומש מה עשה נתן סלע שלו במתנה לר' אינייא שיפדה לו מע"ש זה וכשפדה ר' אינייא נתן הסלע לר' יונה בעד המע"ש והיה הסלע של מע"ש לר' יונה והפירות נעשו חולין והן של ר' אינייא) אמר (פי' ר' אינייא לר' יונה) אי בעית מינס נסתה (פי' אם רוצה אתה קח לך את הפירות שלי שהן חולין שאני נותנן לך במתנה) חזר ונסתה מיניה א"ר אינייא כך שעריה דעתיה (פי' של ר' יונה) דאלו נסתה כו' (פי' שאם הייתי לוקח הפירות שפדיתי לעצמי לא היה ר' יונה מקפיד כלום מפני שנתן לי הסלע במתנה גמורה שאלו היה ר' יונה מקפיד על ר' אינייא אם לא היה מחזיר לו הפירות א"כ הרי לא נתן לו הסלע בלב שלם והסלע נשאר לר' יונה ופדה בשלו והיה צריך להוסיף חומש).
ר' חגי בעא קומי ר' יוסי רבי כר' יוסי ור' נתן כר' יודה כו'. — צ"ל: רבי כר' יודה ור' נתן כר' יוסי דתנינן תמן אי אפשי שתקבל לה כו' מתניתא דרבי דתני אמרה התקבל לי גיטי והלך ואמר לו אשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הילך הולך לה ותן לה זכה לה התקבל לה אם רצה להחזיר לא יחזיר ר' נתן אומר הילך הולך לה ותן לה אם רצה להחזיר יחזיר זכה לה כו' וקשיא על דרבי הולך מדיבורי כו' וקשיא על דר' נתן הילך מדיבורה אם רצה להחזיר יחזיר.
תחלה נפרש לשון המשנה: המניח איסר למע"ש אוכל עליו אחד עשר איסר ואחד ממאה באיסר (כ"ה עיקר הגירסא) וזה ביאורה דאם יש לו חולין טבולין למעשר ראשון ושני ומניח איסר לפדיון מע"ש הרי יש כאן עשרה איסרין חולין אלא שיש עוד להוסיף עליהן תשיעית למעשר ראשון דהיינו איסר ותשיעית איסר ובס"ה י"א איסר ותשיעית אלא שאותה תשיעית צריך לעשותה תרומת מעשר על האיסר נמצא שיכול לאכול י"א איסר וזהו שאמרו ב"ה בודאי י"א אבל בדמאי רק עשרה שהחמירו בדמאי, והטעם נתפרש בתלמוד וכמו שיתבאר למטה; וב"ש גזרו גם בודאי משום דמאי ולכך אמרו הכל עשרה, ות"ק דמשנתנו עשה חשבון אחר והוא שחושב לעשרה של מע"ש וחולין עוד אחד למעשר ראשון על תשעה ועוד עשירית מעשר ראשון על אחד ועשירית זו הוא עושה תרומת מעשר על האחד של מעשר ראשון, אלא שבעשירית זו אינו מתקן מן המעשר ראשון רק תשע עשיריות מן האחד ועדיין נשארה עשירית שלא נתקנה וצריך להוסיף עוד אחד ממאה באיסר כדי לתקן את העשירית האחת מתרומת מעשר, וזהו שאמר ת"ק אוכל עליו י"א איסר ואחד ממאה באיסר, ומ"מ אין דברי ת"ק מכוונין שהרי אותו אחד ממאה צריך לעשותו תרומת מעשר והרי אינו יכול לאכול יותר מי"א, ועוד שזה האחד ממאה אינו מתקן אלא תשעה חלקים מאחד ממאה ועדיין נשאר חלק אחד מאחד ממאה שלא נתקן וכן עד העולם וזה שהקשה שמואל בתלמודא ואמר לא מצי תנייה אין יסב חד לעשרה צריך למיסב חד למאה כו' פי' וכמו שהחלק העשירי הוא תרומת מעשר כן החלק האחד ממאה הוא תרומת מעשר ועדיין לא תיקן כולו מתרומת מעשר וצריך להוסיף עוד עד העולם.
ב"ש כר' ליעזר דר' ליעזר אמר הנאמן על השני נאמן על הראשון א"ר יוסי ד"ה היא כו'. — צ"ל: הנאמן על השני נאמן על הראשון הנאמן על הראשון אינו נאמן על השני (וכאן סיום הלכה זו וכל השאר נשתרבב מדמאי פ"ד ה"ה. וביאור זה שמאחר שיש מי שמפריש מעשר ראשון מפני תרומת מעשר שבו ואינו חש להפריש מע"ש לכך יש להסתפק בכל דמאי שמא נפרש ממנו מע"ר ולא מע"ש וזה שהניח איסר לאכול עליו אינו אוכל אלא עשרה והן אחד למע"ש ותשעה לחולין וב"ש אמרו הכל עשרה דגזרו ודאי משום דמאי, ודין זה אינו אלא במניח כסף לפדיון מע"ש כדי שיוכל לאכול מפירות של עם הארץ טרם שהפריש מע"ש מן הפירות לכך חיישי ב"ה בדמאי שמא יאכל עליו דמאי כזה שנודע שהופרש ממנו מע"ר ומשום הכי אמרו שלא יאכל מכל דמאי יותר מעשרה וב"ש גזרו גם בודאי משום דמאי שנודע שהופרש ממנו מע"ר, אבל מי שמפריש משלו מע"ש פירות ואח"כ פודה אותן הכל מודין שפודן בשוויין בין דמאי ובין ודאי ואוכל את הכל לבד מתרומת מעשר שנותן לכהן, ומה שאמרו כאן ב"ש כר' ליעזר באו להוציא לת"ק שלא סבר כר' ליעזר אבל ב"ה ודאי סברי נמי כר' ליעזר וע' פירוש רא"פ ובתפארת ישראל).
עד כדון חדשות ישנות כו'. —צ"ל: עד כדון ישנה (פי' כשמצא חבית ישנה עם פירות ודאי אפשר דאשתקד היה בה תרומה ופינה ונתן בה חולין) חדשה (פי' במצא חבית חדשה וידוע שמקרוב היה בה תרומה אם בזה חוששין שהפירות שבה הן תרומה לר' יוסי) אני אומר אתמול כו' מצא במגופתו הרי הוא כתוב עליו מעשר (פי' שבמגופת החבית היה כתוב מעשר) ה"ז מעשר. מאתים ומצא מנה הכל מעשר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יסא דרבי היא דתני מאתים ומצא מנה מנה מונח ומנה ניטל דברי רבי וחכ"א תולין א"ר יוסי ד"ה היא תמן הוא הניח הוא מצא (פי' דברייתא מיירי שהוא הניח והוא מצא ומאחר שיודע שלא לקח מהם כלום ודאי אחרים הן לכך אמרו חכמים חולין) ברם הכא אביו הניח ובנו מצא (פי' ויש לחוש שאביו לקח מהם מנה ושכח לכך הנשאר מעשר) תמן תנינן זימן שחורין כו' הוא הדבר בבצים הוי דרבי היא ר' בין בר כהן אמר קומי ר' יסא כו'.