Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Maaser Sheni Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
[השלמות: מקבל לסביא. — צ"ל: מקיל לסביא (ויש כעין זה הרבה בירושלמי).]
של ערלה בחרסית בחיוורא שהיא יותר מיכן. — פי' חרסית נקראה בלשון ירושלמי חיוורא (וכ"ה בשבת פ"ח ה"ד) והוא מין סיד לבן מאד ולכך הוא מכונה "חיוורא" וכן בערוך ערך חרס א' כתב חרסית מין סיד הוא שחופרין אותו מן הקרקע; וענין "שהיא יותר מיכן" שמשתהא זמן מרובה ואינה מתקלקלת יותר מאדמה.
ר' עוזיאל בריה דר' חוניא דברת חוורן כו'. — בבבלי מ"ק ה' א' באותו ענין דהכא איתא "ר' עוזיאל בר בריה דר' עוזיאל רבה" ומזה נדע דאבי ר' חוניא דברת חוורן (או ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן כפי מה שהוא מכונה בבבלי) היה שמו ר' עוזיאל רבה. והנה בדקדוקי סופרים מ"ק שם הביא ב' נוסחאות אחרות: א) בעין יעקב הראשון ר' עוזיאל בר בר עוזיאל משמיה דר' עוזיאל רבה, ב) גירסת כ"י ר' עוזיאל משמיה דר' עוזיאל רבה, ומהמבואר בירושלמי כאן דענין זה אמר ר' עוזיאל בשם אביו ר' חוניא נראה עיקר כנוסח שלפנינו במ"ק שם. וראיתי ביוחסין מאמר ב' אות ע' עוזיאל בר' עוזיאל משמיה דעוזיאל רבה ירושלמי ע"כ וכן העתיק זה בסה"ד וזה לא נמצא בירושלמי; ונראה שיש ביוחסין השמטת סופר וכצ"ל עוזיאל בר' עוזיאל משמיה דעוזיאל רבה (כן היתה גירסת יוחסין בבבלי מ"ק שם) ר' עוזיאל בריה דר' חוניא דברת חוורן ירושלמי.
דכתיב ודם ענב תשתה חמר ואת אמר הכין. — צ"ל: כתיב ודם ענב כו' (פי' מאחר שהברכה מצויה כל כך לעתיד לבא בענבים ויין מפני מה תקנו לכשיבנה המקדש במהרה בימינו שיחזור הדבר לכמות שהיה דעיקר תקנה זו להעלות כרם רבעי לירושלים לא היה אלא כדי שיהיו ענבים מצויות בירושלים כר' הילא דלמעלה).
ודכוותיה אין נטע רבעי בשביעית מעתה אל יהי לו קדושה כו'. — ע' מה שתקנתי בענין זה בפיאה פ"ז ה"ו (עמ' 29).
[השלמות: א"ר מנא אלו אמר כבית שמאי. — צ"ל: א"ר מנא או נאמר כבית שמאי (פי' דצבור ס"ל כביש ועדיין לר"י ספק הוא ומשני ויש כו').]
[השלמות: אלא בשלישי ובשביעית כו'. צ"ל: ברביעית (כנוס' ניר) ובשביעית כו' בשבוע אי שלש שנים יכול כיון שהגיע רה"ש של שלישית את חייב לבער כו' אי בסוף שנה יכול כיון שהגיע ראשה של רביעית כו'.]
ר' יונה יהב מעשרוי לר' אחא בר עולא לא משום דהוה כהן אלא משום דהוה כו'. — פי' שלא תטעה לומר שר' יונה סבר שנותנין לכתחילה מעשר לכהנים לפיכך נתן המעשר לר' אחא הכהן, אלא לכך נתן המעשר לר' אחא משום שהיה עני ועוסק בתורה תמיד ובשעת הדחק סומכין על זה שאמרו נותנין מעשר לכהונה.
ר' חייא בר בא הורי על גרמיה לצאת לחו"ל בגין דלא מיסב מעשר שאל בר נש כו'. — צ"ל: בגין דלא מיסב מעשר מן בר נש ר' שמואל כו' (כן גירסה הגר"א וביאור זה שרחב"ב היה עני וכהן והיה מוכרח לקחת מעשר מעשיר אחד בטבריא ששמו סילני כדאיתא בשביעית רפ"ג והוריות פ"ג ה"ז וכשפסק ר' חייא לקחת המעשר ממנו ולא מצא במה להשתכר בארץ ישראל היה מוכרח לצאת לחו"ל להשתכר שם).
ר' ינאי מפקד לקריבוי כד תהויין חכרן ארעא לא תחכרון אלא מן דחלונייא כו'. — פי' ר' ינאי כהן היה (ע' תענית פ"ד ה"ב ר' ינאי מן דעלי) וכן קרוביו וצוה אותם ר' ינאי שישתדלו ליקח שדה לחכירה מישראלים (וכל זר לא יאכל קדש, ויקרא כ"ב יו"ד, תרגומו וכל חלוני לא יכול קודשא) ולא מן הלוים והכהנים מפני שהכהן החוכר מישראל המעשר שלו דאע"פ דלכתחילה אין נותנין מעשר לכהן מ"מ המעשר שמוציא הכהן מפירותיו אין מוציאין מידו וה"נ בחוכר שדה מישראל ה"ז כאלו השדה שלו.
מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא ממכרי כהונה ולוייה. — פי' דישראל שיש לו מכירין כהנים ולוים ורוצה ליתן מעשרותיו למכיריו אין מוציאין מידו כדי ליתן לכהן ולוי אחר וכ"ש שאין מוציאין מכהן עצמו.
אין אתא אמור ליה בא בדרך הזו א"ל אין שלח כו'. — צ"ל: בא בדרך הזו חזר וא"ל אין שלח כו'.
ולא טבל הוא ר' הילא בשם שמואל זאת אומרת כו'. — פי' שמקשה עלה דתנן במ"ה שר"ע למד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות פטורין מן הבעור הא אם באו לעונת המעשרות אף שעדיין לא הפריש את המעשרות חייב להפריש ולבער ואמאי חייב בביעור טבל כיון שאין עדיין המעשר מופרש ממנו.
א"ר חנניה הדא אמרה שהיה ר"ג צריך לזכות א"ר יהושע כו'. — צ"ל: א"ר חנניא הדא דתימר שהיה ר"ג מזכה את ר' יהושע בפירות מונחים על הקרקע אילו קופתו כו' כלום עשה עד שיסיים (פי' שיערה הפירות מן הקופות על הקרקע ע' ערוך ערך סיים ה' שתרגום היחתה איש "דילמא סיים בר נשא" וסבר ר' חנניה שאין רשותו של לוקח קונה את הפירות שהן בקופות של מוכר ומחלוקת בזה בבבלי ב"ב פ"ו א').
[השלמות: רב הונא בר אחא. — לא נמצא עוד במקום אחר ולכן נראה להגיה "ר' הונא בר חייא" וכאותו ענין יש בביכורים פ"ג ה"ג [ס"ה ע"ג] ושם באמת הנוסח ר' הונא בר חייא ע"ש.]
מן דהוה סליק למידן בירושלים עד דתלת איגרן כו'. — פי' שדרכן היה לשלוח לבעל הדין שלש איגרות ע' כתובות פ"ט ה"י (דף ל"ג ע"ב).
משבא אלעזר בן פחורה ויהודה בן פתורה היו נוטלין אותן בזרוע והיה ספיקן בידו כו'. — נראה דאלעזר בן פחורה דהכא הוא עצמו אלעזר בן פועירה הצדוקי שהיה יועצו של ינאי כפי מה דאיתא בבבלי קידושין (ס"ו א') ור' יוסי ב"ר בון סבר דיוחנן דהכא הוא עצמו ינאי דהתם וכאביי בבבלי ברכות (כ"ט א') דאמר הוא יוחנן הוא ינאי שנעשה צדוקי בסוף ימיו ולכך אמר שפטיש היה מכה בירושלים עד תחילת ימיו בעוד שהיה פרושי שאז תיקן תקנות הללו אבל ר' חסידא ור' חזקיה סברי כרבא בבבלי ברכות שם דיוחנן שהיה צדיק לחוד, וינאי שנעשה צדוקי לחוד (וכן משמע לי מהא דתנן בידים פ"ד מ"ו) ולכך מסתבר להו לפרש עד סוף ימיו דאז תקן תקנה זו דאל"כ היה צריך לשנות בלשון אחר "ובימיו לא היה פטיש מכה בירושלים" וכמו ששונה למטה "ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי".
[השלמות: בראשונה היה מעשר נעשה לג' חלקים. —פי' מע"ש.]