Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Maasrot Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
העבירן בזו שבמגדלא לאוכלן בזו שבטבריא מכיון שהעבירן דרך היתר מותר. — פי' שמותר הוא לאכול ארעי בחצר שבמגדלא וכן בדרכו לטבריא עד שיביאן לחצר שבטבריא.
אלא משום הבקר שכן אם הכניסו לבית פטור דתני מצא כלכלה כו'. — צ"ל: שכן אפי' הכניסו לבית פטור תני מצא כלכלה כו' עד היכן עד כדי שיכול לתרום מן המובחר (פי' כל זמן שלא נתקלקלו הפירות ועדיין ראויין לאכילה הבעלים מצפין להן) לא היה יכול לתרום מן המובחר עושה אותם כו' (ע' בכורים פ"ג ה"ג).
ונמצאת תרומה גדולה טבולה לתרומת מעשר א"ר מתנייה בקורא שם על מעשרותיו. — פי' אם ירצה לתקן התרומה גדולה שהפריש (אם הוא מהמכניסין לשוק שכבר נפרשה תרומה גדולה) יאמר אחד מעשרה שיש בתרומה גדולה יהיה מעשר ראשון וא' לעשרה מהנשאר יהיה מע"ש ומחולל על המעות וא' מעשרה מהמעשר הראשון יהיה תרומת מעשר.
ר' לעזר ב"ר שמעון הוה אכיל בשוקא חמתיה ר"ט א"ל בשוקא את אכיל ובטל גרמיה. — ברא"ש סוף פ"א דקידושין בשם ר"ח העתיק "חמתיה ר' מאיר א"ל אין שבח לתלמיד לאכול בשוק ובלבד משל גרמיה" וגירסא נכונה היא מלבד בסוף המאמר "ובלבד משל גרמיה" יותר מחוור הוא נוסח שלנו "ובטל גרמיה", וע' יוחסין מאמר א' אצל ר' יהודה הנשיא שכתב בשם ירושלמי ר"ש בר רבי הוה אכיל בשוק חזייה ר"מ א"ל אין שבח לת"ח לעשות כן וכ"ה באור זרוע סנהדרין סימן כ"ב.
ר' לעזר בר"ש אזל לגביה ר"ש בי ר' יוסי בר לקוניא חמוי הוה מזג ליה כו'. — חסר כאן וצ"ל כמו שהוא בפסיקתא דר"כ פרשת בשלח: ראבר"ש אזל לגביה ר"ש בן יוסי בן לקיניא חמוי ונכיס ליה חד תורא ואפא ליה חדא אצוותא דפיתא ופתח ליה חד כובא דחמר והוה מזיג ליה כו' ולא בכריסי שהיא רחבה¹ ר"א בר"ש איתמני ארכיליפורין (פי' שר על התופסים את הגנבים) קטיל בני נשא דחייבין קטיל והוה ר' יהושע בן קרחה צווח ליה כו'.
footnotes: ¹ וע' בזהר חדש נח במדרש הנעלם עה"פ ויחל נח "ראבר"ש אזל למחמי לר' יוסי ב"ר שמעון בן לקוניא חמוי יהב ליה למיכל עגלא תליתאה רכיכא פתח ליה חד כוס דחמרא חמוי מזיג והיא שתי מזיג והוא שתי א"ל אפשר דשמעת מאבוך כמה הוא שיעורו של כוס א"ל כמות שהוא אחת בחמין אחת בצונן אבל לא שיערו רבנן בכוסך דהוא זעירא ובחמרך דהוא טבא ובמעוי דהוא רחבה". וכפי שאנו רואים תפס כאן הזהר את החבל בשני ראשיו כי סיפר המעשה בראבר"ש כירושלמי כאן (ודלא כבבלי פסחים שסיפרו אותו מעשה בר' ישמעאל בר' יוסי) ועשה את ר' יוסי בן ר"ש בן לקוניא לחמיו של ר"א בר"ש כשיטת בבלי ב"מ (פ"ה א') ע"ש ודלא כירושלמי ומדרשות שחמיו של ר' אלעזר בר"ש הוא ר"ש בן יוסי בן לקוניא וכן עיקר.
מה דמי ליה היה עומד בראש התאינה כו'. — המלות "מה דמי ליה" יש למחוק והא דהיה עומד בראש התאינה כו' מילתא באפי נפשה היא.
או ר' טרפון עבד עוקצת האוכל מתחילתו. — ע' מ"ש ע"ז בתרומות פ"ח ה"ד (עם' 94).
תני זרע רובה חייב כו'. — העיקר כגירסת הראב"ד. בפ"ד הי"ד ממעשר וכן בשנות אליהו כאן (דנטיעה אינה מבטלת מתורת חצר כדמוכח בעירובין בבלי כ"ג ב') אלא שגירסתן בסיומא: "הדא ילפא מן ההיא שאם זרע רובה פטורה והיא שתהא נעדרת" אינו מובן דאיך אנו למידין מההיא דר' נחמיה בזרע רובה שתהא צריכה להיות נעדרת דאם היא נעדרת בזה בלבד סגי והיא כגינה לר' נחמיה, לכך נ"ל להגיה "הדא ילפא מן ההיא שאם נטע רובה חייבת והיא שלא תהא נעדרת" וביאור זה שדרך לעדור סביב נטיעות ואם נעדרה רוב החצר מחמת הנסיעות הרי עדידה זו מבטלתה מתורת חצר כאלו לא היתה נטועה ואע"פ שרובה נטוע.
היתה ניטלת בדוקני. — במעריך ערך דוקני פירש שהוא כמו "דו קני" דהיינו ב' קנים מחוברים זה לזה ולפ"ז נראה דמיבעי ליה אם נטל אחת ביד ואחת בדוקני אם שתיהן מצטרפות.
מתניתא דב"ש אומרין הכל כלפנים תני החזיר את הנוף מבפנים כו'. —יש להפך הגירסא ותחלה צ"ל: תני החזיר את הנוף מבפנים כאילו לפנים (פי' שאין למע"ש שלו פדיון) מתניתא דב"ש דב"ש אומרים (מע"ש פ"ג מ"ז) יעלה ויאכל בירושלים (פי' דפירות שלא נגמרו מלאכתן שעברו בירושלים ויצאו אינו יכול לפדותן) ואית תניי תני כב"ש (פי' בתמיה כן הגיה בניר וביתר תיקון ממני).