מאי אמר דמר ר"ש בפסיקת החבל כו'. — צ"ל: מאי אמר ר"ש בפסיקת החבל (פי' אם ר"ש נמי סבר כר' יהודה בפסיקת החבל) מה אמר ר' יהודה בשמיטת המחלצין (פי' אם סבר בזה כר"ש או לא) כו' והטיחה לו (פי' והוזק ולא נהרג אם חייב בה' דברים כשוגג או אונס הוא מאחר שזה הוציא ראשו כשהיה כבר מעגל במעגילה, וכל זה דלא כפ"מ).

מה נשילה שנאמר להלן נשירה (פי' שטעם "ישל זיתך" שעץ הזית משיל מעליו את פירותיו ואין עניינו שעץ הזית עצמו נופל) אף כאן נשירה פי' ונשל הברזל מן העץ היינו שהברזל משיל בקעת מן העץ המתבקע אבל אין עניינו שהברזל עצמו נושל מעצו) מ"ט דרבנין נאמר כאן נשילה ונאמר להלן ונשל ה' כו' מה נשילה שנאמר להלן מכה (פי' שעניין זה דהשם יכה את העמים) אף כאן מכה (פי' דענין הכתוב הוא דהברזל מן העץ יכה את האדם וזהו כשהברזל נופל מקתו, וע' בספר אשתדלות לר' יעקב בכרך ז"ל ח"א אות ה' שנדחק להחליף הגירסא כאן מרבי לרבנן ומרבנן לרבי ואחר כל זה אין פירושו מחוור כאשר יתבונן המעיין שם, וע"ע ריטב"א ז' ב' פירוש אחר בזה).

ואם מת אינו גולה שאינו ביער תני ר' חנינה פטור כו'. — בב"ק פ"ג ה"ח הגירסא משונה קצת לטוב וע"ש (עמ' 468) מה שהגהנו בסוגיא זו.

תני ר"א בן יעקב כלפי שנאמר גואל הדם הוא ימית את הרוצח הרי מי שהכה כו'. — צ"ל: כלפי שנאמר גואל הדם הוא ימית את הרוצח בפגעו בו ומניין אפי' אמר (ומה שבינתיים מיותר ונכפל מלמעלה) שאינו יכול להקבילו (פי' דמפשטות הכתוב "בפגעו בו" נראה שפוגע בו פנים בפנים, ומניין שאם גואל הדם אינו יכול לעמוד כנגד הרוצח שמותר לו לארוב עליו ולהמיתו מאחוריו) ת"ל הוא ימיתנו (פי שימית אותו בכל אופן שהוא יכול אפי' מאחוריו, וע' ילקוט פ' מסעי רמז תשפ"ח בשם ספרי זוטא).

והסומא א"ר בא מאן תנא סומא ר' יודה כו'. — צ"ל: והסומא א"ר בא תני וכן היה ר' יודה פוטרו מכל המצות האמורות בתורה תמן תנינן ר' יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו כו' הא אם ראה פורש מחלפה שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אמר פטור (פי' מכל המצות) וכא הוא אמר חייב א"ר חנינה ב"ר הילל כו' היושב בבית אפל לא יפרוש על שמע (פי' זה שראה מאורות ויושב בבית אפל לא יפרוש בתמיה, אבל הסומא אפי' ראה מאורות אינו פורש) מ"ט דר' יהודה בלא ראות להוציא את הסומא (פי' מפשטות הכתוב שע"פ מקרה לא ראה אבל אפשר היה לו לראות) מה מקיימין רבנין כו' (וע' מגילה פ"ד ה"ז ומ"ש שם, עמ' 314).

[השלמות: עד שלא הפרישו שכם כו' הפרישו קרית יערים כו'. צ"ל: אע"פ שהפרישו שכם כו' שכם אע"פ שהפרישו קדש כו' (כ"ה בתוספתא, ק"ע) והנה תמוה הדבר שהפרישו תחת שכם מאפרים את קרית יערים מיהודה (יהושע ט"ו ס') ולא עיר אחרת מאפרים, ועוד מפורש (יהושע כ"ד א') שעוד בימי יהושע נכבשה שכם ולהפך דחברון לא נכבשה עד אחרי מות יהושע (שופטים א' יו"ד) ולא הפרישו עיר אחרת תחתיה, ולכן היה נראה לנו להגיה כאן ובתוספתא "חברון ביהודה" במקום "שכם בהר אפרים".]

שאלו לחכמה כו'. — בפירוש ר' חננאל בבלי י"א א' הוסיף בשם הירושלמי "שאלו לתורה חוטא מה ענשו אמרה יביא קרבן ויתכפר לו שנאמר ונרצה לו", ועוד הוסיף בספר האמונה והבטחון לרמב"ן פי"ד בשם ירושלמי "שאלו לדוד חוטא מה ענשו אמר להם יתמו חטאים מן הארץ" וגו' וע"ש.

חידוש מקרא שם והכתיב וידבר אלקים כו'. — חסר וכצ"ל: והכתיב וידבר אלקים אל יהושע וגו' תנו לכם את ערי המקלט וגו' שנייא היא תמן שמתוך ששהא להפרישן דיבר עמו לשון קשה (ע' בבלי י"א א') מהו וישב עמם כו'.

כתיב שש ערי מקלט תהיינה לכם שיהו ששתן קולטות כאחת ותימר אכן. — פי' דכל מקום דכתיב לשון הוייה מעכב לא פחות ולא יותר (ע' מנחות נ"ג א').

מ"ט דר' יהודה כי יחם לבבו. — צ"ל: מ"ט דר' עקיבה (פי' דאמר במשנה י"ב רשות ביד גואל הדם) כי יחם לבבו (פי' לשון הכתוב דברים י"ט ו' פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש ולו אין משפט מות, ומבואר שאין לגואל הדם משפט מות בעד הריגת רוצח באשר כי יחם לבבו על קרובו ומזה עולה שאין הריגתו מצוה אלא רשות וע' סנהדרין פ"ח ה"ח).

א"ר אבהו וחוזר במיתתו של שלישי. — צ"ל: וחוזר במיתתו של שני (פי' זה שהרג כה"ג ולא הספיקו לגמור דינו עד שמינו כה"ג אחר ואח"כ נגמר דינו ה"ז חוזר במיתתו של שני, וכעין זה שנינו במ"י אם עד שלא נגמר דינו מת כה"ג ומיגו אחר תחתיו ולאחר מכאן נגמר דינו חוזר במיתתו של שני, והא דתנן הכא "ההורג כה"ג וכה"ג שהרג אינו יוצא משם לעולם" אין זה אלא בשעמד דינו של ההורג כה"ג קודם שמינו כה"ג אחר תחתיו).

ר' יוסי אומר לבית דירה ניתנו כו'. — צ"ל: ר' מאיר אומר לבית דירה ניתנו ואתייא דר' יהודה כר' יוסי (מע"ש פ"ה מי"ג) ור"מ כדעתיה דתנינן מעלות היו שכר ללוים דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר לא היו כו'.